בצניעות הן יורדות להן מלמעלה
ואט אט חודרות לנבכי הנשמה למטה ושמאלה.
בשובבות שוטפות את שעל הלב הצטבר,
כאילו מעולם לא היה לפניהן דבר אחר.
מי גשם עושים בלב נקי וטוב,
גם אם הגג דולף ונהיה מתחת רטוב.
מי הגשם הטהורים, ללא אבחנה, עושים,
עמוק, בתוך לבב אנוש, נפלאות וניסים.
אם נשמתך כבידה מאבק או מרגישה סוערת,
מגיע הגשם, והכל כבר ירגיש טיפה ועוד טיפה אחרת.
וכשפתיתי שלג מכסים את העיר והכפר,
כשנעשה לך בפנים באמת קפוא ומר,
טיפות גשם זעירות ועקשניות,
יחדרו את הקרח, ימיסו הבדידות.
יטפטפו עמוק בסלע, טיפין טיפין,
וייצרו יופי מרהיב של נטיפים.
ואת, כמו הפטריה שאחרי הגשם מבצבצת,
צומחת בשמחה, לשמש קורצת.
חדוות החיים החזקה מכולם,
להסתכל מה את היום, כאילו לא היית שם מעולם.
יום גשם עם כתם כחול וקרן שמש,
הרי לך הקשת הצבעונית, אליה פיללת אמש.
צבעי היסוד בשילוב מרהיב,
מקשטים את השמיים, אוטוטו אביב.