הכל שברירי,

ואין בי האומץ לשמוח.

מנסה ללקט חיוכים,

לאצור רגעים,

טרם אעשה חשדן.

 

 

היכן ליצן  של פעם

טרם התעוותה המסכה.

פרצי צחוק ללא סיבה,

תמימות של אמונה.

 

האוטובוס מגיע ליעדו.

מולי אגם גדול.

אאכיל שם ברווזים,

גוזלים רכים בשמש.

 

אצוף עימם על מים רגועים,

מרוקן ממחשבות.