בקצה הדלפק
מכונס בעצמו
שפוף מבט
מגרד פדחתו
בוהה בתחתית כוסו
מגהק עברו.
קולות של כמיהה
צלילי זמנים
שהאירו ימים
והצלו שברים.
מר המשקה
מרים חייו,עכשיו
ניגר בגרונו
משנק חושיו
את כבודו...וכיסו.