בכיכר יונים
 צובעת גופה בלילך
פניה בלבן כצבעו של מלאך
בשולי מים ותעלות אינסופיות
היא מפריחה בועות.

גל אחרי גל הומים בה

כגודל חלומותיה.

מביטה אל תבל
כמו מבעד לצוהר אטום
קולות המון עוממים
מסביב הומות יונים.

מפריחה צורות
אלף תהיינה אותן בועות קטנות
כמספר תקוותיה הכמוסות.