לֹא מוּכָן/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה
לַיְלָה. אֵלַת הַשֵּׁנָה מְטַשְׁטֶשֶׁת אוֹתִי, אֲנִי נִרְדָּם וּמִתְעוֹרֵר חֲלִיפוֹת. יֵשׁ צְלִילוּת בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה, זִקּוּק שֶׁל הָרֶגֶשׁ, עֵרוּת דּוֹחֶקֶת הֲזָיָה.
זוֹ הָעֵת לִסְחֹט אֶת הַנֶּפֶשׁ.
אֲנָשִׁים שְׂרוּעִים עַל יְצוּעָם, וַאֲנִי מְחַדֵּד בִּינָתִי לְהָבִין בַּחֹשֶׁךְ, לְפַצֵּחַ צֹפֶן.
אֵלַת הַשֵּׁנָה מְסַמֶּמֶת אוֹתִי, עַרְמוּמִית.
שׁוּב עוֹלֶה הַבֹּקֶר. מוֹצֵא אוֹתִי לֹא מוּכָן.