היו חולפים הם על פניו

שוחקים צחוק חינני

מאושרים היו, והוא בשלו

מהתל היה

ביודעין ושלא ביודעין

בעצמו

ובבריות

אחר כך

כשהלך לדרכו

כהרגלם,לא הורגש בחסרונו

וגם הוא,  כהרגלו, לא הרגיש

בחסרונם

וכדרכו תמיד

בדה מלבו,ללא כח

בזו הפעם,שלווה.

וכשפגש בה

נתן בידיה שוב

בדיה,

אמנם כבר לא די לו בכך

בדים,בדים

אבל הזמן עשה את שלו

לא התחשב

וכהרגלו תמיד

חלף

פעם,אולי בחיים אחרים

יהיה מסוגל לאהבה

בזמן.