אחד לקח הסרטן

אחד הלך בשבץ מוחין

אחד לקחה המלחמה

ואחד לקחה סכין המרצחים

אחד אחד הם הולכים מעלינו

ואני מוסיף ללכת

בדרך כל בשר

בינינו

כאילו כלום

מתים את מיתות חיינו הקטנות

ונושמים לרווחה

עם עוד ישועה

עוד נס קפה קטן

איך זה מרגיש?

רק לשכוח להכחיש

את יום לכתי מכאן

אילו יכולתי לבנות לי תיבה של

שותפות גורל

הייתי שט בה עד עמק  הבכא

כדי להתחיל לחפור בו בציפורניים

בגוף שרוט

נפש מרוטה

ים של אהבה אחווה טוב לב ורחמים

ולשכשך בו כל ימיי

כמו שילדים יודעים

אבל אני לא נח

וגם הים לא

אך אם לטבוע

אזי בים כזה

ולא בים מלוח ובוטה

כמו זה שטבעתי בו כל ימיי

והוסיף וזרה הדור על הפצעים

חצי מהזמן אנחנו הולכים ולא יודעים לאן

שר לי פעם סימון הקטן