יצירות אחרונות
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (2 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (3 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (5 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שִׁיר חָדָשׁ (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -24/04/2024 04:37
פעם יהיה טוב (7 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/04/2024 23:59
שירים
שמרים של אהבהשמרים של אהבה (או "תמצית
הזוגיות")
איך מתגעגעים אחרי עשרים שנה, למי שאת איתו יומם וליל?
ממה נוצרת ציפייה, לסוף היום לערב שגרתי, אותו מקום, אותו חלום.
ניסיתי ללוש את הצורך הזה לעיסה אחת מוצקה. ולאפות אותו, לעוגה חמה ומתוקה.
אבל הוא, זה החיבור החמקמק מגיע אלי טיפין טיפין. מעט תשוקה, טיפת נוסטלגיה של זוג בשקיעה, חתיכת זיכרון מהבהב של שניים במשחק, וחתיכת קפואה של זמן, של שילוב לב
וידיים – ממרחק.
כולם, כל הזיכרונות, טובים הם לכיסוי מתוק של מאפה הזוגיות אבל מה הבצק? העיקר? הבסיס?
התשובה היא: אתה, אני ואת הם הבצק של הזוג. הלב שלי הוא קמח ושלך – המים. דמעותיי המלח וצחוקך – סוכר.
אך בשביל שמרים, להצלחת העסק צריך טיפה קטנה, ריכוז של זוגיות. זה לא זיכרון, גם לא נשמר בפריזר כל פעם מחדש יש שמרים ליצור ביחד.
ומהיצירה הזו – טופח הבצק וכך נוצר מקום, לכל מה שבינינו.
תשוקה נוסטלגיה תוכניות וכל שאר עולמנו. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |