בשביל מה חופה? מאת זיגי בר-אור

"... והרי את מקודשת לי
ואם אשכחך תדבק לשוני",
כך הצהרתי בחופה,
כל הצהרה והתקופה שלה.

הכוס הראשונה מרגלי נשברה
בכל ההתלהבות והקדושה,
עברו שנים ושוב כוס נשברה,
כאשר בזעם היא זרקה לרצפה.

התחייבתי, אבל לשוני לא דבקה
ויסלח לי הרב שעשה את החופה,
גם היא כבר לא כל כך מקודשת
מה לעשות, לפעמים גם לי יש אחרת.

כי מה לי ולרחיצת כלים ורצפה,
לא מספיקה הורקת פח האשפה?
ולמה החולצה שלי התלכלכה
ולמה חזרתי מאוחר מהעבודה?

והיא, כל שני וחמישי במספרה
והשמלות לתפור רק במתפרה
וכל הקרמים ומשחות הגוף,
בא לי למרוח לה על הפרצוף.

אבל אני, למה וכמה קניתי מניות?
וגם לא מרוויח כלום בהגרלות
ומתי כבר נקנה מיטה חדשה?
כאילו אני עוד נהנה בה, מלבד השינה.

אז בשביל מה כל החופה
עם כל הטקסים והשבועה,
הרי מעט מאד מקיימים
ופוזלים לאחור וגם לפנים.

                                     דצמבר 2011