פוסטים

הוא שכמעט

ואולי רק לעוד פעם אחת 
אשכב לצידו ביחד- לבד
ניגע לא ניגע, נתערסל במבט,
ערומים מבושה ופחדים.

אל קיצו של זמן ירח,
בתחושות מפוזרות 
מניצוץ שפעם היה,
מתאווה אני לרוך עוצמתו 
לכמעט.

מזמינה לשיחה, שוברת שתיקה
והנה הוא שוב מתעתע בי
לא ישן ולא ער ובמבוכה חרישית 
צד אחר בליבו מתעורר.

חונק לו הזמן, נשען בחטף
ועוד סיבה בשבילי להישאר
סיגריה דולקת באוויר מעושן
לפעמים גם ההמתנה ממצמצת

והרגע נגמר, כבר לא מרגשת
לא אלך עוד בלב סבך פצוע 
אם הייתי בולעת את כל נשמתו
אז היה נותר שקט כמו הרוח.

תגובות