ראיונות

הזרקור (115) עם אודי גלבמן

 

1-מי אתה אודי גלבמן, ספר את קורותיך.

-אני יליד 1947. נשוי ואב לשניים. פרשתי לגמלאות לאחר שלושים וחמש שנות שירות במשרד האוצר. מתגורר ברמת גן.

 

2-פסע במעבה היער וראה מה הוא מביא עמו בשבילך, לאן מוביל אותך.

אני אחד מאותם קרבנות של הליכה אל הלא נודע, הגם שתמיד אקווה שאיפה שהוא בסוף היער- תזרח השמש.

 

3-מדוע לא ניתן לכתוב שיר כשאתה חנוט בחליפה (התייחס לשירך "אינך יכול").

באם אינך נסער ורוגשכגליו של ים, מה תהא שירתך? חלקה ודוממת כמימי בריכה חסרי מבע. את השירים שלי אני כותב לקול משבה של הרוח, והמיית הגשם הנופל.

 

4-איך שיר נולד אצלך, מהם מקורות ההשראה שלך.

הוא יכול להיוולד כשאני נזכר במשהו, כשאני מתגעגע, כשאני מתוסכל על אי קרות דברים שרציתי שיקרו, כשמילה או שתיים או אפילו משפט מתחילים לנקר במוחי. כשאני רואה מראות בעת רכיבה על אופניים, או בעת שחיה בים, וטיולים בארצות רחוקות  (הו, איטליה איטליה שאינה נגמרת לעולם מבחינת ההשראה).

 

5-אינך איש צעיר כשהיית, אתה מעיד באחד משיריך, ומהם יתרונות הבגרות הזו?

אין יתרונות בבגרות. ישנו רק כאב הגעגוע לימי הנעורים שלך, אבל ישנה ההשלמה עם הידיעה שבכל זאת יכול היה להיות גרוע יותר-ובכל זאת אתה אדם בריא וחזק, ורוחך אינה זורמת לאפיקים של חידלון-אלא נוסקת לדמיון ופנטזיות (עדיין).

 

6-כמיהות ותשוקות-היכן אתה פוגש אותן בחייך.

זה די משעשע לומר שכאשר אני רואה רץ מסיים מרוץ של עשרה קילומטרים בספרינט- אני נאנח אל עצמי ונאחז בטירוף ההוא של התשוקה לחזור ולבצע את הספרינטים אותם הייתי עושה ללא מאמץ לפני כמה שנים. וכלום אכחיש את קיומן של נשים יפות, מרתקות, בלתי מושגות ואסורות כנקודות מפגש של כמיהה ותשוקה?

 

7-נע ונד או: נאחז בשורשי המקום. איפה אתה מעדיף להיות?

טוב לי במקומי, אך יש- ואחוז בולמוס- אני מבקש לנדוד, ולו לקצת - לאיי יוון,לאיטליה, לניו יורק, כדי לשאוף אויר שייתן לי את הכוח לחלום עוד ועוד.

 

8-הסרט "סיפור אהבה", הותיר בך חותם. מדוע, ספר על השפעתו עליך.

הייתי בן 21 והייתי מוקסם מהרוך ומהכאב של האהבה בין אלי מקגרו וראיין אוניל. הדיאלוגים היו ספוגי ליריקה של ממש, ומעל לכל אותו משפט אגדי של LOVE MEANS NEVER HAVING TO SAY YOU ARE SORRY-

 

9-מי המשורר/ת האהוב/ה עליך מכל.

חייב להודות שאינני קורא שירה כמעט, אבל לא מפספס שיר של ויסלבה שימבורסקה. בילדותי קראתי באדיקות אל אלתרמן, ולא פספסתי את הטור השביעי שלו ב"דבר".בתקופות מסוימות אהבתי גם את חיים גורי.

 

10-מי הסופר/ת האהוב/ת עליך מכל.

לא יכול להצביע על אף אחד במיוחד. אני קורא הרבה בשנים האחרונות, אבל אף לא אחד "תפס" אותי ממש.

 

 

 

11-רגש או רציונל – מה שולט בך יותר?

רגש-לצערי הרב. הוא שולט  ללא מצרים בנתיבי חיי, ולא תמיד אני מאושר מכך. מצד שני הייתי ודאי אדם משעמם אלמלא כך. וגם משועמם-על אחת כמה וכמה.

 

12-נוסטלגיה וזיכרונות ילדות, כתוב עליהם.

אני בעייתי מאד בקטע של נוסטלגיה וזיכרונות ילדות. הילדים שגדלתי עמם הריהם מורמים מעם מבחינתי, וכרויים כמטילי זהב בתודעתי ובהווייתי. הייתה לי ילדות נפלאה עליה כתבתי בפרוזה ובשירה- ואני מניח שתימצא העת להעלותם ב"דרך המילים". הם עוררו התרגשות עצומה בקרב ילדי שכונתי ומפגש שיזמתי לאחר חמישים שנות פרידה (ולאחר שאיתרתי את כ ו ל ם !!!) היה היי לייט של השנים האחרונות מבחינתי.

 

13-אופניים-מה הם עבורך.

אופניים עבורי הם כלי להגשמת פנטזיות של דהירה אל עבר האין סוף, הגם שהאין סוף מסתיים בדרך כלל בחוף הצוק, גבעות יפו או קרית עתידים. אלא שהמראות בדרך, הטיפוסים, הים, הנשים היפות ההולכות לעבודתן בבוקר יום א' ברחובות הכרך...הכל מכל. וזאת בנוסף לשמירה על כושר ברכיבה ספורטיבית למהדרין עם שני חברים לשיגעון, המסתיימת בקפה ומיני סנדביץ בארומה אבן גבירול ארבע פעמים בשבוע.

 

 

14-גע באהבתך לעיר תל אביב.

העיר המשכרת ומטריפת החושים אותה אני נושא בלבי , בקרבי ומעי. הבתים האפורים ורחובות הפח של הכרם ושבזי, אבן גבירול ההיי טקי ודיזנגוף הקשיש והמכובד, חופי הים שאין בהם חוף הדומה למשנהו, ומאות בתי הקפה עם טיפוסיהם השונים והמשונים. והנמל כשהגשם יורד וענני האפור המתמזגים עם שקשוק צלחות ארוחות הבוקר.

 

 

15-מה מקומו של אביך בחייך.

אבא שלי היה כה צעיר במותו. הוא ברח מצ'כיה עם פרוץ המלחמה. איש צעיר שמעולם לא נטמע בהווי ובתרבות הישראלית. עדין. כחול עיניים. שקט ומופנם עם חיוך שכבש לבבות.אבל בתוכי תוכי ידעתי שלא היה מאושר. ראיתי תמונות שלו מימיו כסטודנט בפראג, וסיפוריו על הכרמים שבחיקם גדל כילד- הנשים היפות שאיתן בילה, ומשפחתו שאבדה בשואה.הוא גם דאג לי בשל בעיית השמיעה- לו רק היה זוכה לראות כמה וכמה דברים אודותיי (שמחמת צניעות לא אזכיר), ודאי היה מאושר. גם עם ילדי הנפלאים שאותם לא זכה להכיר.

 

16-ואימך, מה היא עבורך?

אמי הריהי מגילה שלמה. היא הייתה אשת אשכולות. קשוחה. יפהפייה. אינטליגנטית וחכמה , שבריחתה עם אמה מוילנה בגיל 16 וההזדקקות לעבוד-כדי-לשרוד בתל אביב של שנות השלושים והארבעים מנעה ממנה קריירה מובטחת בכל תחום שהייתה בוחרת בו. אם תפתחו גוגל ותחפשו "אסתי זקהיים על דודתה שהייתה לה עיר מקלט" – יקל עליכם להבין מי ומה הייתה. יחסי עמה היו קרובים אך גם רוויי מתח. היא הייתה אמביציוזית ופרפקציוניסטית שלא ממש רוותה נחת מבנה ובתה שראו את החיים קצת אחרת. אני מאושר שהיה בידי לבצע מעין תיקון סמוך למותה, ויודע אל נכון שגם היא סלחה לי על דברים שהייתי נאלץ לעשות בשעה שחלתה באותה דמנציה ארורה, שלא חלמתי שתגיע עדיה.

 

17-אי בודד או עיר סואנת, מהו המקום המועדף עליך.

עיר סואנת.....אי בודד ייכמר לי מהר מאדL

18-כתיבה, מהי עבורך?

קשה להאמין, אבל אין לי תשובה מוחלטת. אני חושב שקודם כל היא נועדה לפייס את עצמי על הצורך לרדת ברמה בתקשורת הבינאישית, של שימוש בשפת היומיום בה בשעה שבתוך מוחי זורמות מילים "נשגבות", ורעיונות שוטפים שוצפים-שלמען האמת איני יודע מה מקורם, שכן לא הרביתי לקרא בנעורי. כיום הכתיבה היא עבורי אי של תענוג וכייף בשעה שהמוזה עולה מלפני-דרך המקומות בהם היא מופיעה, ואשר עליהם דיברתי קודם לכן.

 

19-חלומות, מתי כדאי להיאחז בהם?

השאלה הקשה מכל עד עכשיו. אני בעצם חולם כל חיי, ומחפש תמיד את חוט השני שיחבר אותי עם הריאליה של האפשרות שיתגשמו. ברור שאין טוב מאשר לחלום בעת מצוקה, אלא שזוהי בריחה מסוכנת לנתיבים של אשליות וחוסר מעש. ומאידך גיסא: משורר נעדר אשליות-עדיף שימצא לו עיסוק אחר.

 

חמש היצירות האהובות על אודי יותר מכל:

1.    אוי, כמה קשה....אבל אנסה:

א.ואני אוהב אותה- חושב שזה שיר טוטאלי של ממש על אהבה שאין למעלה הימנה.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=94401

 

ב. היא הייתה כה יפה -  הערצה וסגידה ללא גבולות לאסתטיקה ויופי, ערכים ששאבתי מאמי.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=94567


ג.אינך יכול- האני מאמין שלי על מהות הכתיבה.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=94202

 

ד.אני מתאהבת בך-  שבו נתתי דרור למילים על חלומו של כל גבר: צעיר כמבוגר, חופשי כשמרן.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=94267


ה.  גרישה דודי – יש בו את ההיסטוריה שלי כילד , געגועים לבני המשפחה שעברו מן העולם, ומעין מלנכוליה שזורה בהומור שכזה.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=94733

תגובות

זיגי בר-אור / לתגובתך. / 13/06/2014 16:58
אודי גלבמן / I am always ready for your questions,my / 19/06/2014 00:19
אורנה / שיריך משקפים נאמנה אדם בעל רגישות רבה - / 13/06/2014 17:56
אודי גלבמן / tnxs from all my heart...you made me rea / 19/06/2014 00:20
אודי גלבמן / it is all my pleasyre,eli- you write won / 19/06/2014 00:22
אלה לי / ~love~ ~love~ לקרוא אותך עוד / 14/06/2014 12:07
חנה הילמן / יופי של זרקור אודי / 14/06/2014 17:05
אודי גלבמן / I would be happy to sit and talk about i / 19/06/2014 00:25
עליזה זאבי / אודי יקר !!! תודה על שפתחת צוהר לעולמך... ~love~ / 15/06/2014 00:11
אודי גלבמן / you know I have special feelings towards / 19/06/2014 00:27
אודי גלבמן / hi to all my dears hereI am in Californi / 19/06/2014 00:17
גלי צבי-ויס / איש מיוחד בזרקור מיוחד במינו. המשך לבלות בקליפורניה וחזור אלינו מלא רשמים. ~love~ / 19/06/2014 08:13
אודי גלבמן / wwwooowwwmy face are more red at the mom / 19/06/2014 18:37
גלי צבי-ויס / עונג לקריאה הזרקור הזה ~love~ / 19/06/2014 07:54
נורית ליברמן / כיף היה לי להכיר אותך � / 19/06/2014 09:03
אודי גלבמן / אלו מילים נפלאות נורי� / 23/06/2014 07:37
אודי גלבמן / אלו מילים נפלאות נורי� / 23/06/2014 07:37
גדי רוטשטין / מציאות / 20/06/2014 14:10
אודי גלבמן / גדי היקר   ראיתי רק ה� / 23/06/2014 07:35