אז והיום

אז והיום

ינקתי בעוז מסיגריה

 של חוסר השלמות.

עשן חולשותיי

סחרר את ראשי

ונפלתי הרוסה על כביש חיי,

כקורבן פגע וברח.

כוחות ההצלה לא הגיעו –

קולות חשוכים של צבועים

החרישו אוזניי,

קרעו את הפנים בתוכי

לאלף פיסות אכזבה וייאוש.

תחבושת של חמלה כבר שימשה

לצרכי פצועים אחרים.

לא ידעתי לקרוא תיגר

על כוחות גורלי,

לא ידעתי איך להסיר את

משקפיי, המשחירים את המחר,

איך להדביק את רסיסי הכלי

שהכיל את נפשי

אז...

והיום?