[*****]

[*****]

היום שלי מתייצב אחר כמה ספלֵי קָפֶה. מרגיעים

אֶת תחינוֹת האבא השָׁכוּל: בִּתִּי בִּתִּי אַל תצאי מסוכן

הוא כבר לא פה אבל תחינותיו אִתי. בַּיום היה

מסתובב עם משא יקר על הכתפיים, מְלַטְּפוֹ ואומר, היום

אני שפוי ויכול לשמור עליה (כשחָלַה מיאן, מי ימשיך

אֶת חייה). ברם, הקָפֶה פותח דלת לַשכנים ממול,

הם חיים למען בנָם, נולד שם, ברחו בזמן ליער,

היום הוא תינוק זָקֵן – אני סוגרת בעדינות,

לא להעירוֹ, ומכינה רשימת קניות מהירה – מהר

מהר, לאוורר את דרכֵי הנשימה. חושבת

                                          מהרהרת מי אנחנו, אִם

יש אנחנו. אך אתמול שוחחנו חברה ואני (שתֵּינו

קרובות מאוד, משוחחות על ה-כול) בנושא מוֹצָאֵנוּ

וּמוֹצְאוֹתֵינוּ – מוֹצָאוֹ של יהודי, יהודי ומוֹצְאוֹתָיו – האִם

קיימת אפשרוּת, ולוּ סיכוי קלוש, שנפתח אֶת הסיפור

על-אודות רֵאשִׁיתֵנוּ בְמיתוס האבולוציה, דוגמת שימבורסקה

אִבַּדְתִּי כַּמָּה אֵלוֹת בַּדֶּרֶךְ מֵהַדָּרוֹם לַצָּפוֹן

וְגַם אֵלִים רַבִּים בַּדֶּרֶךְ מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.*

– שַׁעַר פתוח רחב, כולנו נכנסים ויוצאים דרכוֹ, כולנו

בַּמסע, ללא הבדל, ללא בידוּל

                                       אצלנו שַׁרְשֶׁרֶת הָאֱנוֹשׁ* צמוּקה

למרבה הפלא – הלא דמויות לא חָסְרוּ – יָבְשָׁה בהיעדר

השראה. מיתוֹס, אֶפּוֹס, אֶתוֹס – הפָּתוֹס היהודי חֲנָקָם לטובת

הרחמים המעורר יהודי נודד, רדוף-נרדף – מַכָּה לא תישכח,

אסון לא ייעדר מן הרשימה הארוכה, כּוּלָהּ בנשימה אחת של

יהודי אחד המַעֲלֶה גְּדָמים, פצעים מוגלתיים, קורבן-תמיד

אֵשׁ-תמיד לְזֵכֶר  

                     זֶהוּ הפָּתִיחַ לַסיפור על-אודות רֵאשִׁיתֵנוּ

– כאילו פָּתִיחַ רחב ישכיח את תלאות העבר ואת שכנַי 

©רבקה ירון

-------------------------------------------------------------------------------

* מתוך "נאום במשרד להשבת אבדות" – "אטלנטיס", מאת ויסלבה שימבורסקה,

                                       הוצ' שירה עכשיו, 1993.