אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 147 יוצרים
חיפוש
נקבה
תאריך לידה: 22/1/1957
סופרת, תושבת נהריה, אם לארבעה וסבתא צעירה מאד להרבה נכדים . חברה באגודת הסופרים העבריים ובאיגוד הכללי של הסופרים. ספריי: (פרוזה למבוגרים) "כביסה מלוכלכת", 2008 "קולות מן החדר", 2010 "חטאים קטנים", 2011 "תהומות", 2013 לילדים: "מר מחסני", 2014 במהלך השנה יראה אור ספרי החמישי למבוגרים, "דממת הספק"
E-Mail:
אזור מגורים: נהריה
קישור לאתר אינטרנט:
תאריך כניסה אחרון:
04/12/2019 21:36:56

 
נושא: אמרה רוסית ישנה אומרת.

 
העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
טינה - צביה שירים (17/2/2013-10:16) 279 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה
׳˜׳™׳ ׳”.doc קובץ מצורף

טינה

 

"טינה, שמינה, שלא מבינה", "טינה, שמינה, עושה רק שתינה",

 

צלצול המילים עדיין מהדהד במוחה של טינה גם אחרי שנים.

 

"טינה, שמינה, לחם עם גבינה", "גבינה" במיל-על, ו"טינה" בטון מעליב במיוחד.

 

אחרי כל כך הרבה פעמים, טינה כבר  חשבה שהשם דווקא מתאים לה, אולי גם "טינה" אפשר

 

לומר במיל-על, ואז כל המשמעות של שמה משתנה. עם השנים היא פיתחה טינה אמיתית לכל

 

בני האדם, כמעט באופן שווה. איש מהם לא יצא להגנתה, וניסיונותיה של אמה לומר לה שטינה

 

זה שם נפלא, ובכלל זה על שמה של סבתא שלא חזרה משם, אז מה יש לדבר בכלל.

 

אמא לא דיברה הרבה על "שם", אבל זה היה באוויר תמיד, וטינה ניסתה לדמיין איך זה "שם",

 

וכל מה שהצליחה לדמיין זה שאם לא היה שם אוכל, אולי לא היו הילדים קוראים לה "לחם

 

עם גבינה", או שבעצם אולי דווקא כן, אבל אז זה לא היה מעליב כל כך, כי מי שהיו לו לחם

 

עם גבינה בטח נחשב שווה משהו.

 

במשחקי החצר עם שאר הילדים היא לא השתתפה, כי אף פעם במילא לא בחרו אותה לקבוצה

 

של "מחניים הגדול", אפילו לא לקבוצה של "מחניים הקטן", ובכל מקרה איכשהו תמיד הכדור

 

היה עף איליה בצורה מפחידה שגרמה לה להתכווץ, ולחטוף את הכדור ישר בבטן.

 

אחיה הגדול, שהיה הילד המוצלח, החכם, היפה והפקח, דווקא כן שיחק אתה,

 

אך בדרך כלל זה נגמר כמו אז, כשטינה מצאה בחצר חבל כמעט חדש, והחלה לקפוץ בו בשמחה,

 

עד שאחיה  אמר שהחבל מלוכלך ו"אמא תעשה לה סוף שחור" אם לא תזרוק אותו מיד,

 

ואז ברגע שזרקה אותו, הוא  תפס בו והחל מדלג בו בעצמו, צוחק בקול.

 

אחיה לא קרא לה "טינה שמינה", אלא המציא לה שמות אחרים, כמו "כבשה", או סתם

 

"פתי מאמין לכל דבר, לחתול ולעכבר".

 

טינה חשבה שאולי היא באמת קצת פתי, כי תמיד האמינה למה שאחרים אמרו, גם כשסבא שלה

 

סיפר לה סיפורי גבורה על איך נקלע ליער עבות, ונלחם בגבורה עם אריה אמיתי, עד שניצח אותו

 

כי תפס לו בזנב ומשך בכוח עד שהאריה התהפך, קרביו בחוץ וראשו בפנים. או הסיפור על האבן

 

הקטנה שזרק אל על יום אחד, והיא נחתה לארץ רק למחרת. טינה היתה ממהרת לחבריה

 

ומספרת להם בגאווה את סיפורי הגבורה של סבא, אבל הם רק צחקו, ולא האמינו, ואמרו לה

 

"טינה, שמינה, אין לך תקינה" והתכוונו שאין לה שום תקנה בעולם הזה, ושהיא סתם ילדה

 

בלי תועלת.

 

אמא שלה אמרה לה שדווקא יש בה המון תועלת, כי היא נולדה טובה כזאת, עם לב זהב,

 

ושהיא ואבא יודעים שאם יצטרכו משהו הם תמיד יוכלו לפנות איליה, אבל בזמן ארוחות

 

הערב בבית תמיד היו מתייעצים על כל נושא שבעולם רק עם אחיה, ולפעמים היו מדברים

 

בשפה שהיא לא הבינה, כי זו היתה השפה משם.

 

טינה הפנימה במשך השנים את תפקידה בעולם , "להיות טובה" , וניסתה להפעיל את קיסמי

 

הטוב על סביבתה, אבל זה היה די מתסכל כי בלב היא כבר פיתחה את האמונה ש"טינה" זה שם

 

נרדף ל"שנאה" וכך היתה מסתובבת עם אישיות קצת מפוצלת, טובה מצד אחד כי זה תפקיד

 

חשוב, אך שונאת את העולם מהצד האחר.

 

המכתב ההוא, שמצאה שנים אחר כך, כשכבר היתה נשואה ואם לילדים,  שינה את הכל.

 

טינה החליטה להשתמש במשמעות האחרת של שמה, מבלי להניד עפעף.

 

"אהובתי היקרה לי מכל", היתה הכותרת של המכתב, אך קריאה מרפרפת בתוכו, תוך מצפון

 

מיוסר על חדירתה לפרטיותו ועל כך שאולי היא מקלקלת לו את ההפתעה שהוא מתכנן לה,

 

גרמה לה להבין שהמכתב איננו מופנה איליה.

 

"את יודעת שאת הכל בשבילי", המשיכה לקרא, "ושאני מחכה לרגע שאקח אותך שוב בזרועותיי".

 

טינה קוראת ודמה רותח.

 

"אין לי ממש תקשורת עם אשתי, היא פתיה קטנה ולא ממש מאתגרת לי את המוח"...

 

"כבר חודש לא שכבתי אתה, אני מת רק איליך".... 

 

 

כמה ימים אחר כך, כשהיא בתא המעצר, ממתינה למשפט שיוציא לאור את האמת המרה, חשבה

 

לעצמה, ולא ידעה אם לשמוח או להיות עצובה:

 

"בסוף בכל זאת אני טינה שמינה  שכן מבינה."

 

צביה גולן

 

 

 

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות טינה שם יפה ומבינה הרבה גם בגבינה וגם בשם. טינה לא הלשון של שינאה טינה אהבים שם שהולך לפניה . אהבתי את הכתיבה שבוע טוב / דויד סמוכה 17/2/2013
  ללא תגובות / נורית ליברמן 17/2/2013
  ללא תגובות תודה / צביה 17/2/2013
  ללא תגובות אכזבות מהחיים / גלי צבי-ויס 17/2/2013
  ללא תגובות סיפור עם סטיגמה...אכזבה. / משה עדן © 17/2/2013
  פתח תגובות / גבריאל דבוש 17/2/2013 [ מס' תגובות : 6]
    תודה / צביה 18/2/2013
    / גבריאל דבוש 18/2/2013
    לא הבנתי על מה הכעס / צביה 18/2/2013
    / גבריאל דבוש 18/2/2013
    גבריאל היקר / צביה 18/2/2013
    / גבריאל דבוש 18/2/2013
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית