סיפורים

להתראות אהבה שלום נעורים חלק ב אינטרסנטיות

בגיל 15 שנכנסו  לתיכון עידן ה-2000 דור הבאג,כרישי הסלולארי החליטו לתפוס את הקהל הצעיר ולשדר פרסומות להורים.איך שהחיים שלי נהרסו בגלל זה,חייתי חיים שקטים בנחת עד שזה הגיע,רק בבית הייתי קופץ מצלצול הטלפון,עכשיו איפה שאני לא נמצא הטלפון מצלצל,שנכנסתי לבית הספר היה קטע מאוד מעניין,קטע הלוק אצל הבנות וקטע המאצ'ו אצל הבנים.בחטיבת הביניים היה קטע לגמרי אחר,למי יש יותר חברים והחבורה שלו גדולה הוא מעניין,נראה שבתיכון כמה שהיה לכולם פרצופים של ילדים,יכולתי לראות איך יראו בעוד מספר שנים שיתבגרו,קטע כזה אצלי נורא מעניין שרק אני שמתי לב,אבל החלטתי להמשיך לחיות כנער.                            למרות ששמעתי שמי  שהיה קרוב ליום הולדתו הוא היה מגדיל את עצמו לפני הזמן,צעירים חסרי מנוח.                                                                                 התיכון היה מאוד מעניין היה עניין,לרבים היה עניין משותף הכדורגל עמד בראש כמו תמיד,אך כמוהו גם הסיגריות ואלכוהול שיחקו תפקיד מרכזי,אחרי מספר שבועות בבית הספר התחלנו כמה חברים להתחבר,אלו היו חברים שונים ממה שהכרתי בחטיבה.לשם שינוי התחילו לחשוב לבד,אחרי שהתחלנו לדבר נפגשנו מספר פעמים זאת הייתה תחושה מוזרה להכיר חברים חדשים.                                                                                                                                                              ההרגשה של הפחד מה יאמרו,מי אתה?מה הוא שווה?מה הוא יכול להציע?.איזה מחשבות עברו בראשי.הכי קשה היה לחשוב איך יקבלו אותי,אולי אני לא מתאים להם איך שאני נראה,או באופן המחשבה שלי. אחרי כמה זמן זה היה נראה כמו לצאת לדייט,החלטתי שהגיע הזמן לקדם את המערכת יחסים, ולממש את החברות,ובאמת כך זה היה.נהינו חברים טובים,ואז התחילו חברים נוספים להתגבש בחבורה זה היה מאוד מעניין,איך משני אנשים שמתחברים אחד לשני נוצר עניין זאת הייתה אחת התקופות השמחות שלי.במגמה שבחרתי הייתי עם כיתה מאוד יוצאת דופן,לא הייתה תחושה של כולנו רוצים להיות פה,המחשבות של כולם היו דומות אני ספר מי רוצה להסתפר.אמרתי לעצמי מה נסגר איתם לא למדו רק התחילו לזחול וכבר רוצים ללכת,התחלתי להרהר במחשבותיי ולהגיד לעצמי,                                                   מה אני צריך לשפוט אותם על ההתנהגות שלהם,נהייתי אבא שלהם מה אני צריך לחנך אותם? מה קורה פה אני רק בן 15,ואז מחשבה חזקה עברה במוחי "ערן תתעורר אתה רק ילד".                                                                                                                                                                                                              אז פקחתי את עיניי והסתכלתי על כולם ואמרתי לעצמי,אני גם כמוהם על מי אני מנסה לעשות רושם.אחרי הכרות עם כל החברים בכיתה נהיה עניין משותף אצל כולם "יופי" מצחיק לחשוב מה עניין קטן עושה לרבים,חשבתי שבתיכון זה יהיה דומה ליסודי במאבקי השליטה אבל לא זה היה שונה ממה שחשבתי, השליטה לא הייתה מי משחק במגרש הכול היה נראה מאוד מעורפל,אז החלטתי לא לנסות לקחת שליטה הגיע הזמן שנצפה מהצד "אבא פעם אמר לי שאם אני רוצה את התשובות הטובות ביותר תשב בכסא שבצד ותצפה".כך עשיתי במשך כמה חודשים בזמן הזה הכרתי הרבה חברים חדשים,התחלתי להתערבב עם הגדולים גיליתי שיש לי כישרונות יוצאי דופן,ואפילו לא הלכתי בשביל זה לאוניברסיטה,מי צריך אוניברסיטה שיש את  "הפקולטה לחיים" הבית ספר המודרני ללימודי שפה ומשחק בחדות הלשון.היה אצלנו קיוסק שכל הפסקה היה מלא אוכל הסיסמא הכי מוכרת בשוק ואין על זה ויכוח,שקניתי את הסנדוויץ'' הראשון שלי, למדתי את המושג הראשון בתיכון "אינטרסנטיות" מושג להתמודדות בחיים.לא הספקתי להתיישב וחבר עבר וזרק את המשפט "איזה רעב אני" מה אני אימא שלך, יש לי לב טוב מידי אז חתכתי לו חצי,לי מצד אחד זה עזר בבניית הקשר איתו ומצד שני זה גם דפק לי את ההמשך של הסנדביצ’ים,וכאן למדתי שיש חוקי משחק שונים במערכת תן לי ואני אתן לך,ככה זה היה תקופה מסוימת ראיתי שעוד מספר חברים מהכיתה התחילו לקפוץ על הרעיון.                                                                                                                                              אמרתי לעצמי דיי מה אני פרייר,אני לוקח כמעט כל יום כסף לקנות לי אוכל וכל יום שאני יושב לאכול הם באים לבקש,תביא לי חצי ועוד עם התירוץ הכי מטומטם שאפשר לשמוע אני אחזיר לך מחר.                                                                                                                                                                                              בחלק מהמקרים זה עובד וחלק זה כבר היה אבוד מראש,חשבתי מה כדאי לעשות,צריך למצוא תרופה למחלת הקמצנות של החברים החדשים,לעזאזל מאיפה הם באו?אין להם אוכל בבית?אני בטוח שכן אולי הם בודקים אותי לא יכול להיות אני בטוח שיש להם אוכל בבית,אבל אבא אמר שמי שרעב צריך לתת לו לאכול,             אבא בכיף הייתי מביא לו לאכול אבל בינינו יש לו אוכל בבית והוא נהנה שנותנים לו.                                                                                                               נראה לי שהם בקטע של שליטה,לראות את מי אפשר לעשות החייל שלהם או הפרייר האישי שלהם.שהגעתי לביתי לאחר יום הלימודים ישבתי וחשבתי מה עושים,ואז נזכרתי בדמות מבית הספר הקודם,מתי שהוא לא רצה להביא לחברים שהיו מבקשים יותר מידי.אז הוא התחיל להשתמש במוחו בטוח שגם אני לא הייתי מבקש ממנו ביס אחרי מה שהוא עשה,וכך זה היה.יום למחרת בהפסקה קניתי סנדוויץ' וכרגיל נדבק אל אותו חבר מהכיתה איש החצי ככה כיניתי אותו בראשי,הוא ישר בא לבקש ממני ובהתחלה אמרתי לו לא אז התחיל להקניט אותי במילים,מה אתה קמצן זה אוכל אתה לא מתבייש,שאלתי אותו סיימת לדבר הוא ענה לי אתה מביא לי חצי,עניתי בטח אם אתה לא נגעל ממני,הוא הרים חצי גבה בתהייה מה אני עומד לעשות,צחקתי בליבי ואמרתי לעצמי בוא נראה את התגובה שלו עכשיו,הוא התחיל להושיט את ידיו  לעבר הסנדויץ ואז הזלתי רוק לתוך הבאגט אני בטוח לא נגעלתי מעצמי,ואיך שהוא ראה את זה המשפט הראשון שיצא לו מהפה,עזוב אחי בתיאבון יש לי פרוסה בתיק,ושאלתי אותו אפשר לקבל חצי,הוא עיקם לי פרצוף ואמרתי לו בתיאבון,אני אכלתי את הבאגט שלי בהנאה רבה מאז אותו יום הייתה לי תקופה שקטה שאף אחד לא בא לבקש,כאן רק התחילו הבעיות הקטנות,עכשיו שאמרנו שאנחנו גדולים מי יגיד לנו משהו על הסיגריות,אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים.הכי מצחיק היה לראות פרסומת  לסיגריות,יש סיסמא חזקה "משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות" וליד הסיסמא הגדולה של החיים מופיע קופסת סיגריות,אז אמרתי לעצמי מה הרעיון בכך למכור סיגריות ולהגיד שזה לא טוב,נו באמת בהפסקות היינו יוצאים לעשן התלהבנו שאנחנו גדולים ועכשיו זה אפשרי אבל החוקים בבית הספר לא עבדו כך.היו נהלים שאמרו זה אסור ובכל זאת עקפנו אותם.החברה מאור עקיבא היו מאין קבוצה שולטת בתיכון תמיד היו מאוחדים מאין קבוצת כוח,תמיד בהפסקות הם היו הראשונים שיצאו לעשן ומתי שיצאנו כמה חברה גם לעשן,הם תמיד היו מבקשים סיגריה.אז בשביל להתחבב על כולם נתנו עד שהעניין היה נראה שכל הזמן אין להם סיגריות אבל תמיד היה להם,הם פשוט ניצלו את המעמד שלהם בחברה,איך הם יכולים לעשות את זה אין להם לב והם בני גילי מה קורה פה מה הם עבריינים.ניסיתי מספר פעמים להתנגד להם אך זה לא עזר,הייתי חייב לחשוב על פיתרון כדי להפסיק את העניין,קראנו לזה תן לי אין לי שמבקשים ממך יותר מידי פעמים זה כבר מתחיל להציק לך,שאלתי אחד מהם אף אין לך סיגריות שאתה צריך לבקש?הוא ענה לי שכחתי אותם בבית אל תשאל קמתי הפוך.                                                            במחשבתי עלה רק משפט אחד אתה כל הזמן קם הפוך תפסיק לעשן סמים.                                                                                                                           ככה זה כל יום מלחמת ההישרדות בחברה,להיות אחד מהחבורה הסיסמא הייתה "לתת כי צריך להיות אחד מהחברה אתה נותן לי ואני לך",זה נהיה מאין סיסמא שזרמה טוב בתיכון,במשך כמה ימים החלטתי להסתכל עליהם מהצד לראות אם רק אני הפרייר שהם מבקשים ממנו,אך הסתבר לי שלא הם ניצלו את כל מי שרק אפשר בשביל סיגריה.הסיסמא שהייתה בתיכון לא כל כך הייתה נכונה הייתי מכוון אותה" לתת כי צריך להיות אחד מהחברה אתה נותן לי ואני ממשיך לקחת ממך".החלטתי החלטה חד משמעית כנראה יוצאת דופן,אני יותר לא נותן להם ויהיה מה שיהיה.קמתי בבוקר שלמחרת וכך זה היה. הייתי בהפסקה הגדולה במגרש הלכתי לעשן סיגריה,ואותו אחד  בא לבקש ממני סיגריה אמרתי שאין לי,החבאתי את הקופסא בתוך המכנסיים,אמרתי מי יחפש אך לא חשבתי שיעשו זאת ובכל זאת עשו.אמרתי שיט הוא עלה עלי אין ברירה ניתן לו הפעם,יום למחרת החלטתי שאני לוקח רק כמה סיגריות ושוב אותו אחד בא לבקש ממני,רק הפעם הייתי חכם יותר הוא קלט שאני מסרב לו ואמר לי שוב אתה מחביא בביצים,עניתי לו שלא.הוא בא לבדוק ואמרתי לו שאם אתה נוגע לי בביצים שוב לא כדאי לך באיום,הוא קלט שעלה לי הסעיף ואמר מה נהיית קמצן אמרתי לו שכן כי נמאס לי לממן אותך אדון תן לי אין לי והוא שתק עם פרצוף עקום.הבדיקות האלו היו במשך כמה ימים מכל מיני חברים שונים שלו והם ראו שלבסוף אין להם עם מי לדבר,והחליטו לעזוב ולהציק לאחרים.רבים ראו שאחד מתנגד והחליטו גם הם להתנגד לכל החבורה.החבורה ראתה שעשו נגדם צעד של התנגדות והחליטו לבסוף לוותר,לימים עברו שהייתי עוקב אחריהם ראיתי כל מיני דברים שלא מצאו חן בעיני.זה היה כמו בסרטים שראינו בילדות על נערים שבאו לבית הספר ומכרו סמים,היו שמועות כבר על סמים באנגים ג'וינטים אבל מי חשב שזה אמיתי,חשבתי שזה רק בסרטים אבל מסתבר שזה גם במציאות.לאחר זמן מה ההנהלה של התיכון קלטה את המתרחש והפעילה את היחידה המיוחדת של המשטרה.הבית ספר עבר טראומה של בושה בעקבות מה שקרה אני והחברים החדשים שלי מהכיתה התחלנו להכיר יותר טוב ואז הגיע חג שבועות.זאת הייתה הפעם הראשונה שקרה משהו באמת בלהיות חבורה החלטנו אני ועוד כמה חברים ללכת לפסטיבל שנקרא שנטיפי,הסמל שעל המדבקה הכי משך אותי צבעו הכתום זוהר ופרצוף שמש מחייך איזה מושך זה כמה הייתי רוצה להיות שם עכשיו. בסוף רק אני ועוד חבר הלכנו קבענו להיפגש ביום חמישי אצלו בבית,הגעתי הבית והודעתי את הבשורה לאימי,אימא אני יוצא לפסטיבל מחר לשלושה ימים ואני צריך שתביאי לי כסף, הפרצוף שקיבלתי לא היה מבשר טובות וכל זה בעקבות המסורת של החג.היה לנו ויכוח שנמשך כרבע שעה וכל זה בעקבות אחי שהחליט להתחזק בדת,אימי ראתה בזה דרך שמתאימה לה וחשבה שכולם צריכים לעשות את אותו הדבר,אמרתי לה שכחת גברת את שמת אותי בבית הספר החילוני לא אני,ואז היא זרקה לי יציאה שזאת הייתה גם ההחלטה שלי,עניתי לה סליחה שלא היה מקום באמת,ונאלצת לעשות כך,אבי קלט את פרץ הויכוח ושאל מה קרה?אז עניתי לו ואמרתי לו את הדברים אשר קרו,הייתה דילמה גדולה ביני לבין הורי,עכשיו זה נראה כמו באגרוף,הנה שמאלית לאימא וסנוקרת לאבא איזה מהלומות דונג דונג,והמנצח הוא... ראיתי שאין עם מי לדבר אז לקחתי החלטה ואמרתי ממילא אני הכבש השחור בבית,אז מה אכפת לי על עוד נקודה רעה לטובתי ממילא אתם מעריצים אותו,אז קחו אותו אמרתי שימו אותו למועדף שבבנים,בגלל שהוא חזר בתשובה אז אני גם צריך להיות כמוהו,אז מה אנחנו יהודים ומה זה אומר שאני צריך להיות כמו שאתה איפה הכבוד שלך יש לו רק דרישות. אני יעשה מה אני רוצה גם ככה,ואתם לא תשנו לי את ההחלטה פה הסתיים הויכוח,הלכתי לחדרי שמתי מוזיקה והתחלתי להכין את התיק למחר איך חיכיתי ליום הזה,הפרפרים התחילו לעוף בבטן אבקת הפיות של פיטר פן התחילה להתפזר עלי,וכולי עפתי מאושר מחכה למחר הולכים פסטיבל בפעם הראשונה,מעניין איך זה נראה אנחנו הולכים לישון על הרצפה עם אוהלים,מעניין איזה אנשים יהיו שם. תאמת לא ידעתי למה לצפות וגם לא עניין אותי,קמתי בבוקר מאורגן למרבה הופתעתי מהורי הביאו לי כסף,                                                                                         לא ידעתי איך להגיב מה קורה כאן הם מנסים לשחד אותי להישאר? אמרתי להם לא צריך את הכסף אם אתם נותנים לי בשביל להישאר,הם אמרו שלא ונתנו לי בכל זאת יצאתי בדרכי לחבר שחיכה לי,אימו אספה אותנו  ויצאנו לדרך.שהגענו לשם שאלתי אותו מה עושים?הוא אמר בוא נזרום וזרמנו,אחרי חצי שעה שנסחבנו עם התיקים שאלתי אותו תגיד מה עם אוהל?הוא הסתכל עלי ואמר מה לא באתה עם אוהל?אמרתי לו של דיברנו על זה,אתה לא הייתה להביא אמור גם אוהל וגמגם בפני מה את המילים מה זה קשור?.חשבתי כמה דקות ואמרתי לו יש לי רעיון זוכר את השיעור של עזריה בשלח? איך לבנות אוהל? הוא אמר מה אתה צוחק עלי?זה מה יש מתאים לך או שתישן על החול?הוא קלט שיש לו עסק בחור שלוקח יוזמה ועושה,קניתי שני לונגים גדולים  והקמנו אוהל.התחלנו להתחבב אחד על השני היה ממש מצחיק איך שבנינו את האוהל מי היה מאמין שאוהל יבנה חברות כזאת מדהימה.אחרי שסיימנו לבנות הלכנו לטייל,היו מלא דוכנים אנשים עם ראסטות היו מלא אטרקציות,מה שהיה הכי מעניין שנמשכתי לקטע של השנטי בטירוף.כולם אוהבים אותך בלי סיבה ומתחברים אליך,אני זוכר שהיה מעגל של מוזיקה שנכנסתי אליו נורא מעניין רעש של הרבה דרבוקות וגיטרות כל כך סוחף.המון אנרגיה מטורפת זרמה שם זה היה כל כך שונה מלהיות בבית הספר עם סורגים,חופש של מציאות מדומה ביום הכול נראה סבבה וזורם,אך לקראת הערב הכול החל להשתנות,התחילה מוזיקה שונה ממה שהכרתי התחילו הופעות של כל מיני להקות שהערצנו.שהמשכנו לטייל אחרי כמה שירים של להקה מאוד מפורסמת שהופיעה.היה רעש קצת יותר שונה בצד השני,היה מסיבת טראנס וזאת הפעם הראשונה שנפתחתי למסיבת טבע ואז נכנסתי למעגל והתחלתי לרקוד,היו לי קצת חששות מה יגידו איך אני רוקד אבל אף אחד לא דיבר פשוט הכול זרם,ואני זרמתי בשלי כל כך נהניתי.יום למחרת הגיעו עוד שני חברים כל כך התפרענו במים היה כיף,היה שם בריכת בוץ גדולה,אני והחברים התווכחנו מי יכנס ראשון לבסוף אמרתי להם זוזו קפצתי והחלקתי על התחת זה כאב והייתה לא פדיחה קטנה,כמה צחקנו ואמרנו בחיים לא נשכח את הפדיחה הזאת.היה עוד יום אחד של הפסטיבל החלטנו שמתפרעים ועשינו חיים כמה שרק אפשר,כדי לקחת איתנו זיכרונות ולספר לכולם.כשהגענו לבית הספר אחרי החופש בשבועות,החבר שיצאתי איתו לפסטיבל אמר עדיף שלא תספר לאף אחד שהיינו שם,הוא אמר לא כולם מבינים את זה כמונו עוד יחשבו שאתה סטלן ומשתמש בסמים.ככה אנשים חושבים כל זה בגלל שהלכתי לפסטיבל של שלושה ימים בגלל זה אני נקרא משתמש בסמים מה אסור ליהנות יותר מכלום,באיזה חברה אני נמצא מה זה הסטיגמות המטומטמות שמדביקים לך,וכל זה בגלל מקום שהייתה בו "מקום מגדיר מצב" באיזה נורמה אני חי. שחזרנו לבית הספר המורה דיברה על הטיול השנתי,ממש שבועיים אחרי שחזרנו,איזה כיף שלושה ימים של חופש.איזה כיף טיול שנתי של התיכון איזה מגניב סוף כל סוף נהיה משהו מעניין. התחלנו להתארגן באיזה חדר כל אחד יהיה לפי הרשימות שעשינו.לילה לפני בקושי נרדמתי מרוב התרגשות,יאללה טיול ראשון של התיכון איזה תחושה תיכוניסטית זה יהיה כמו אז כולם ביחד?.בשעה שבע בבוקר התייצבנו בשער בית הספר,לאחר ספירה של התלמידים בכל כיתה עלינו לאוטובוסים הכי מצחיק היה שקרה בטיול השנתי של כיתה ד' לא השתנה,מי יושב מאחורה בספסל המקובלים.התחלנו לנסוע בדרכנו צפונה לרמת הגולן,לאחר ארבעים דקות נסיעה עצרנו בצומת בית השיטה ירדנו לאכול לשתות לעשות קניות,כשעלינו לאוטובוסים ובאנו לנסוע עצר בעדנו המנהל של חנות תכשיטים.הוא אמר שלקחו לו שתי פריטים מבלי לשלם,היה שקט בין כולם אף אחד לא דיבר המורים צעקו על התלמידים,מי שלקח שיחזיר ורק לאחר כרבע שעה היה מענה.המוכר אמר שהוא מזמין משטרה,התלמיד שלקח את הפריטים החליט להחזיר אותם,והחזיר בטעות יותר משתי פריטים,המוכר קלט שמשהו לא קשורה,הוא הזמין את משטרה,איזה פדיחות קרו לבית הספר באותו היום.בחיפוש שנערך נמצאו הרבה פריטים שנגנבו וגם היו הרבה נזקים באוטובוס,מי היה מאמין חצי מבית הספר נתפס,מה עכשיו נהרס הטיול איזה באסה איתם כמה תכנונים,ועכשיו בגלל קבוצה של גנבים נהרס כל הטיול.לקחו אותנו לתחנת המשטרה לחקור את האירוע,לקראת הערב חזרנו לבית הספר אברהם מנהל התיכון כעס מאוד.יום למחרת עשו כתבה על בית הספר איזה כותרת קיבלנו "יצאו לטיול וחזרו שודדים" כל הבית ספר דיבר עלינו,לא זכינו לצאת לטיול שנה עצובה כזאת לא הייתה לי,כמה ימים מאוחר יותר לאימא הייתה בשורה לבשר לי היא הייתה מבוהלת קצת.ישבנו אני ואימא והיא אמרה לי כך ערן אני לא יודעת איך לומר זאת אבל,לאבא יש סרטן נבהלתי בהתחלה ולא ידעתי איך לקבל זאת בהתחלה.מה עושים מה אבא ימות כמו כל אלה מהטלוויזיה מה אני יעשה בלי אבא. לאחר חודשיים אימא אמרה שהמצב יותר טוב ושמחנו,השנה הגיעה לסיומה חשבתי שלהיות בתיכון זה יהיה כמו בסרטים בחרות יפות מסיבות בריכה,כנראה שהייתי צריך לשאול את עצמי לאן נרשמתי.בחודשים של החופש עבדתי במספרה של אימי,הייתי צריך כסף כדי לממן את המסיבות שיצאתי אליהם,גם צברתי הרבה הערצה מלקוחות חדשים שהגיעו,הרגשה של ביזנסמן ומצד שני ועדיין רוצה להיות ילד,החופש הגדול היה אחד המסעות של בילויים הכי טובים שהיו לי,שהסתיים החופש חזרנו לתיכון עלינו לכיתה יא',חיים חדשים מבחינתי גדלנו בעוד שנה,היינו שכבת הסנדוויץ' בתיכון,הכול השתנה היו לנו הרבה יותר פעילויות בבית ספר,השנה יצאנו לטיול השנתי היה כיף חבל על הזמן,כיתה יא' הייתה יחסית דיי שנה רגילה,לא היה בה משהו מיוחד,אך שעלינו לכיתה יב',המשפט הכי נמכר היה,"הכי גדולים שיש",כמה חיכינו לזה,השמועה שבכיתה יב' יש את הטיול לאילת,זה השאיפה של כולם זה היה סוג של איחוד מרגש,משהו שלא שוכחים אותו אף פעם,כמה כיף היה אפילו המורים זרמו איתנו,שלושה ימים של חיים משוגעים, חוויה שלא נשכח לעולם, אחרי שחזרנו לתיכון הגיעו אלינו חילות מחיל חינוך,להתחיל להסביר לנו על הצבא האופציות שיש לנו,לא ידענו איך לאכול את הסרט הצבאי, התרגשות של צחוק ופחד עבר בנו,צחקנו על מה שהולך להיות בטירונות,נזכרנו בסרטי בורקס שהיו בתקופת הילדות,ידענו שנגיע לזה יום אחד אך לא ידענו מתי,אז היום הזה הגיע והנה אנו חיילים,שמאל,שמאל,שמאל ימין שמאל,עמוד דום,עמוד נוח, שתיים שלוש הקשב.       

 

           

 

תגובות