גשם

והגשם מכה לא מבחין הוא בין שמחה ועצב

אני כאן תפילה רוח שורק מכתיב טון וקצב

נרטבת כולי עד לשד עצבותי, היא בפני צוחקת

כאומרת ככל שתתרחקי אני אהיה מתחזקת

שוטפת פניי בטיפות טהורות וממלמלת

לא אתן לך הפעם לגבור הינך עצבות מקוללת

בתוך שלוליות של עצב וצחוק מהלכת יחפה

מתבוננת בפליאה בהשתקפות הנגלית פעם מכוערת פעם יפה

מושכת כתפיי, זה כבר לא חשוב היי עם עצמך מיודדת

מביטה במרום ורק מבקשת אנא גשם המשך לרדת