סיפורים

אני והים

    הים ואני

     בזמנים מסוימים שכנראה כרוכים בתוכנית חיי, אני הולך לים , לפעמים פעם בשלוש שנים

   לפעמים פעמים בחודש , הים מכריח אותי לנוח. מול עוצמת הסחיפה, הלימות הגלים ורעש

   משברם אל החוף אני חש זעיר , לפעמים צפות בי מחשבות, כמו תבנית הגבעות הקטנות

    שנוצרות על חולות החוף אין יפה ממנה ואני יכול להתבונן שעות בחולות הנודדים בין גהות

   לשפל והרוחות שערבלו ויצרו את תבנית החולות , בסעור הגלים , סוערת רוחי ברגע של

    רוגע  רוחי נרפאת , הגל לוקח אותי איתו , בערב אני נהנה מנצנוצי האור בין גליו

     הרוגעים , מן ריטוט  במים שכאילו מתקדמים לחוף אך מיד נסוגים קרני האור

     שפגעו בהרף גל יוצרים הבהוב של אור , כשיורד גשם על ים רגוע פניו כאילו נפגעים

     ונוצרים שקעים להרף עין , הים תמיד מבריק ותמיד לוקח את הנפש לחלום , מציאותו

      רבת הכוח יודעת להסתיר את הסכנות הצפונות למי שאינו מכיר את טבעו האמיתי

      , בעבר הקדמון שכן האדם בגוף של דג במעמקים ולכן הים קורא לנו בזמנים שהיו

       מיוחדים לנו באותו עבר קדום , אני חושב שלכולם יש את אותו חלום נסתר של חנק

       בזמן השינה , החלום הזה הוא כנראה זיכרון של חי  ימי שצולל במעמקים,וכל כך

      נהנה ששוכח שנגמר האוויר בריאותיו, צריך לעלות לחזור לפני הים לקחת שאיפת

       אויר טרי רק כדי לצלול שוב , כל צלילת מעמקים היא חלום חדש כל נשימת

       אוויר היא התעוררות מן החלום .לפעמים חש ששנת הליל שלי היא זמן הצלילות

       הקדומות למעמקי הים ,    

תגובות