שירים

ואת שותקת.

ואת שותקת,רשרוש עלים,

זהובים,אדמדמים,מדממים כעת כשהגיעה השלכת,המבשרת חורף ניצחי.

גוברים על שתיקתך הנצחית,

מכניסים מילים לפיך האילם,גופך רועד

,עם אותה הבעה,משתרכת אחרי המוות הולכת שבי אחריו

,בעיניים עצובות,עצומות, בוטחת בדבר היחיד הבטוח בחיים,

האירוניה המכאיבה.
את נטעת דם בכאב ילדה.
את נטעת מוות בחיים ילדה.

מתמרמרת על אותם רגעי ילדות תמימים,טהורים,

וכעת בזמן מסע של הרס עצמי,

צוחקת בקול שרק המתים שומעים,

גובר על קול הדמעות המתנפצות בים האשליות שבו טבעת מספר פעמים,

אבדון לוחש מילות פיתוי,

ורגע אחד,לפני שאת נעלמת,את מסתובבת,מחייכת,נעלמת

,ושוב שותקת.

תגובות