שירים

בילקוט בית הספר/שיר סיפור

 

בילקוט של בית הספר

נושא עמי מעבר למחברת וספר

תמיד ברוכסן הקדמי

מיני הפתעות שמה לי אימי

פירות, כריך ולעתים גם ממתק

ערוך ליום סגרירי שיומי יומתק

הצלצול המיוחל, הפסקה! לאכול כולם רצים

ואני יושב ליד עומר אוכלים ומתלוצצים

ומבט עיניים ממול של ילד שאיני מכיר

גרם לי לאי נוחות ולא יכולתי זאת להסביר

הוא נעץ מבטו בכריך שאני אוכל

לא מבין זאת ועצמי אני שואל

מה קרה לאותו הילד שהוא כך מסתכל

למה הוא בעצמו אינו אוכל

אומנם אני קטן

ולא מבין כל דבר ועניין

בביישנות שאלתי אם הוא רוצה את הפרי והממתק                           

והוא ענה לי: כן, בקושי שמעתי, קולו נחנק

הגשתי לו את הממתק ופיניתי לו מקום לידי

שתקנו, אכלנו והוא עדיין לצידי

הצלצול שוב בקולו המעצבן הכריז שההפסקה הסתיימה

וכולנו רצנו שוב לכתה, גיאוגרפיה  המורה שוב נאמה

בדרך לביתי חשבתי שוב על מה שקרה בהפסקה

לא הבנתי למה, אך מליבי ירדה מועקה

אני עדיין קטן ולא מבין בכל עניין

אוף! צריך לרוץ הביתה מהר כי נהייה כבר מעונן

 

תגובות