יצירות אחרונות
צבוע (3 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (13 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
סיפורים
סליחהסליחה החיוך שנפרש על פניה הציף את עיני בדוק בלתי נראה. כל כך מוכר החיוך הזה, שאומר: "עוד רגע אפרוץ בבכי בלתי נשלט ואני כל כך לא רוצה שזה יקרה". לא היה בו שמץ של שמחה, בחיוך הזה שלה, רק כאב אינסופי ועלבון בלתי נסבל. הדוק בעיני הפך ללחלוחית שאיימה להיקוות לכדי דמעות גדולות, חמות, מלוחות שתזלוגנה במורד לחיי ותשווה להן מבע עוד יותר טיפשי. מוזר, כמה מהר חולפת המחשבה במקום שאין מילים. פניה התעוו עוד יותר, כשניסתה לשמור על מסגרת החיוך. לרסן את התגובה המשתלטת. אט אט קפאו פניה, עיניה רשפו חיצים של קרח. בשקט כפתה את מילותיה לצאת סדורות, מדודות: "אז תלך" לאטה חרש ולא יספה. מוזר, בכל התסריטים שלי, בכל ההדמיות שהרצתי בראש לפני, הייתי בטוח שצמד מילים אילה תהיינה משחררות. החופש בהתגלמותו. דמיינתי אותן כמו שער כפול ענק, מימי הביניים שנפתח בבת אחת ושפעת קרניים זוהרות מציפות אותי וגואלות מבור מחשכים. זהו שלא! צמד המילים ניתזו אלי צורבות, מצליפות, מצמיתות. חודרות באבחה אחת לגזע המח, ומתנקזות לכדי מילה אחת: "סוף"! הסוף מביא איתו תובנה אחת ברורה: "שום דבר מרגע זה ואילך לא יהיה כמו קודם". האינטימיות האבודה, החיוך בזוית עיניה כשהיא עונה לי כבר בזמן שהשאלה רק מתנסחת לי בראש. מיליוני פריטי זיכרון שמשותפים רק לנו. מטבעות הלשון שהכרנו רק שנינו. כל אלה ועוד, כבר לא יהיו יותר. מסך כבד ירד בינינו, פרגוד של קטיפה סמיכה, בולעת כל רחש, כל רגש. האוויר נהיה קלוש, דליל, מעיק. "סליחה" מלמלתי חרש, והתפוגגתי משם לאיטי. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |