בחושך

ושוב הסלע הזה בגרוגרת,
מחניק בגרוני כמטח יריות.
פצעי לא יגליד כי הפכוהו להרג
השליכו אותי לגוב אריות

אמרתי סודי כשיכור; שתיתי מיין עופרת,
צוואת אלוהי נעולה במרתף כבר יובלות.
מותי לא ישתוק כי קנוהו בשקר -
מכרו לי אמון שנכתב בסכין על שורות.

ושוב לא אראה יותר בוקר,
נפשי כלואה במרתף החשוך.
ושוב לא אומר את סודי לעולם,
שכן במותי הוא חתום.

חריצים של תקווה העירוני ,
מבעד קירות ערפל.
בדום אחזק את ידי האיזלת,
וגם את ראשי ... אחזק.