יצירות אחרונות
היצירה שבתוכנו (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -25/04/2024 22:01
שיר השבוע - מֶסִּי , רוֹנַלְדּוֹ (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 22:00
חיים בהבלחות (0 תגובות)
רחלי ג. /שירים -25/04/2024 21:43
הספקטרום של האותיות (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -25/04/2024 21:33
כְּמוֹ סַנְדָּלִים תַּנָכִיִּים (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -25/04/2024 17:33
ארבעה בנים (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (6 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
שירים
דם על המכחולהפרפרים צווחו כשהוא ברח לאחו בליל המסיבה. פנסי רחוב צרמו מאחורי גבו, רעשו בגלגלתו לפוצצה. והכלניות בערו, כמו כתמי דם בעשב, כמו מבט. הן נזפו בו שיפסיק, שיפסיק לדמם! הוא ניסה. הוא ניסה לפנות למושבעים, לשכנעם בכדור שבבטנו. חשף את הצלקת וניצב בעירומו. אבל זה רק חור, הם אמרו, כולם פצועים. ולו יש בית לבן וגדול, ואף פעם לא חסר לו מה לאכול. אין לו זכות לסבול... אין לו זכות לסבול... אז ניסה ומשח את דמו במכחול. שלח אותו במטוסי נייר מפסגת העיר ההומה, הריקה. הוא צפה בהם צונחים כמו פתית מרהיב של שלג, אז עולים ונשרפים בלהבה, נמעכים בין נעליים שחורות במדרכה. כי מכתב שנישלח בבקבוק מועד לטבוע במצולות השכחה. אז הוא היתמסר לאלילי החשכה, לסוכני הריק שמסתתרים בסמטאות ראשו. ביקש מהם לדמם הכול
לאמבטיות מלאות מדמו.
כי הצללים ממילה שם, מזדחלים מתחת לאורו. הוא ביקש שיתנו לו דם על פניו, דם על לשונו. רק אז יפרצו מפיו נחילי הפרפרים השחורים, ומטוסי הנייר שיושלכו יהיו לגושי עשת דם דביקים, גשם של גופרית על ראשי האנשים. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |