שירים

אדם וחיית מחמדו

 
שמונה עשרה שנים,
הענקתי לכלבתי חיים.
טיפחתיה בחום ואהבה,
טרם נאספה לעולמה.
ומשהלכה, נתח מליבי לקחה.
מאז ועד עתה, שנה חלפה,
בעמקי לבבי התחפרה,
בפינות נשמתי התברגה,
כל קודקוד חופן זכרונה.
אזכרה...בנביחותיה, בגחמותיה,
אנצור דמותה במלוא תפארתה.
זו היתה חברות אמיצה לשמה,
קשר השמור בין אדם לחיה.

תגובות