אבן שושנת דמאר (לזכר שושנה דמארי ז"ל)

בלילה, בקופסת התכשיטים
מוקסמות אבני החן מהחושך
והזהב נוצץ פלאים

אך לפניהן עמדה, ניצבת
אבן מאירה באודם שני
מתעלה על יופיה של כל אבן אחרת
מוקסמת מאהבה וחייכנית

הענבר הזהובה עומדת,
מביטה בה ברחשי קנאה
אל יופייה המשווע
אל רחש מנגינה

הספיר הביטה חרש
בעיניה בוערת אש:
"מה אשר לה פה, בקופסה?
מהן מזימותיה ליתרחש?"

והיא צנועה על פניהן
חרש שותקת, מרכינה לכבודן ראש
אט על מפתנה שוכבת
אט סופרת נשימותיה הכבדות

ולפניה עבר
היהלום, והוא יגע
מתמוגג ממראה המפואר
בחושך, על מפתנה שוכבת
אבן שושנת דמאר