סיפורים

המצפון של רחל

 

                     המצפון של רחל 

              

           

                          בתנועות ידיים סימן יצחק כי הוא רוצה דף וכלי כתיבה. רחל בתו הצעירה

                          אשר סעדה אותו ליד מיטת חוליו בבית החולים יחד עם שאר בני

                          המשפחה מיהרה לתת לו את מבוקשו. "אני רוצה להספיק לכתוב את

                          הביוגרפיה שלי" כתב אביה בידיים רועדות. הוא היה חלש וכואב אחרי

                           טיפולים שעבר בעקבות המחלה הזו, אותה מחלה ששמה נאמר בפעם

                          הראשונה ביום שנודע  ליצחק  ומשפחתו כי  לקה בה וכולם הסכימו במעין

                          קשר של שתיקה לא לחזור ולהגות שוב את שמה. במשך שנתיים בהן

                          היה חולה לא דיבר יצחק לעולם עם אשתו וילדיו על הזמן שנותר לו לחיות  

                          עד שנדמה היה שמחלתו והטיפולים הפכו שיגרה בחייהם. לכולם נראה  

                          שכך נכון לעשות וכי דיבורים על הסוף הקרב עלולים להרפות את יצחק

                          במלחמתו במחלה ובעיקר חששו שיכנס למרה שחורה." אל תדאג אבא

                          אתה תספיק לכתוב " ענתה לו רחל כשהיא מביטה לתוך עיניו

                          באהבה , יודעת שהיא משקרת וכי ימיו ספורים. יש רגעים בהם אנו 

                          נדרשים להתחכך עם מצפוננו, להחליט מה נכון לומר מה נכון לעשות

                          רחל חנקה את דמעותיה אבל הרגישה שאמרה לאביה את מה שהיה 

                          עליה לומר לו. ערב מותו שכב יצחק מחוסר הכרה.  הרופאים הודיעו
                          למשפחה כי סביר להניח שלא יראה אור בוקר. גופו היה נטול תנועה, ידיו 
                          לצידי גופו ורחל מלחלחת את  שפתיו  כדי להקל את היובש.  היא ליטפה 

                          את לחיו אך הוא לא הגיב למגעה. דברה אליו  אמרה לו מילות חיבה אך

                          הוא לא שמע אותן . באופן מפתיע נכנסה לחדר חברתה של רחל אשר
                          רצתה להיות לה לנחמה בשעות האלה. ליד מיטת אביה סיפרה רחל 
                          לחברתה כי מצבו של אביה קשה. שנים אחר כך זיכרונה יתעתע בה אם  
                          סימנה לחברתה על סופו הקרב ובא או לחשה לה את זה. מה שכן זכרה
                          בוודאות שאך סיימה את דבריה ויצחק הרים את כתפיו ומעין חיות מסויימת
                          מילאה את גופו כאילו   ומנסה להלחם במותו. זה היה לשבריר שניה ועם
                          בוקר יצחר נפטר.    

       

                           יש רגעים בהם אנו נדרשים להתחכך עם המצפון שלנו להחליט מה נכון
                          לומר מה נכון  לעשות. תמונת אביה מנסה להתרומם נחרטה בזיכרונה
                          של רחל לעד והיא לעולם לא תדע אם זו הייתה תגובה שלו למה שראה או שמע.
                          האם רגע לפני מותו גילתה לו שהוא עומד למות?
                               
 
             

       כל הזכויות שמורות  ©

  

 

             

           

 

                

              

            

             

               

              

            

 

                

              

            

           

           

 

                

              

            

                

              

            

 

           

 

                

              

            

 

           

             

                       

           

 

                

              

            

            

             

                       

           

 

 

             

             

                       

           

 

 

         

 

                

                    

             

                       

           

 

                

                  

 

                

                       

           

 

                

 

 

              לתוך

             

                       

           

 

   

             המצפון

 

             

           

 

                

           

 

                

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
           

                       

           

 

                

                

              

                        

           

 

           

 

תגובות