נותן לך ללכת/רועי

הופעת לי באמצע החיים,
לא הייתי מוכן ונכנסת עמוק בפנים.
ומאז, נפלתי ואני על הקרשים.
אולי אני מחפש עכשיו את מי להאשים.
הסתכלתי בעינייך ומצאתי חיבור,
לא היו כמוך לפנייך ואולי זה הסיפור.
פתאום, מישהי שלטה בליבי,
חשבתי "אהבה" וזה נו, הך טבעי.

אבל הקשר הפך למפותל,
את רחוקה ואני כאן אומלל.
מנסה לשלוט שוב בחיי,
אם רק היית פה, הלוואי...

הרגשתי מרחף מעל האדמה,
הלב התגעגע והעין דמעה.
חיפשתי אותך אבל את אינך,
שונא שמשהו מפריד ביני ובינך

אולי את חושבת שאני קל דעת,
האמיני לי, את רחוקה מלדעת...
את הילדה שלעולם לא אשכח,
אני לא משקר, זה בדיוק כך.

החלטתי ללכת ומהרגש לברוח.
מרגיש כמו שלכת, נתלש ובכוח.
קשה להגיד "ביי" בלי להסתכל לאחור.
אבל אני אוהב יותר מדי,
מכדי שתחכי לי... שאחזור.

 

 

 

בבלוג שלי אני מתנדב לכתוב על חוויות של אחרים, על מה שעברו, חווים, רגשות וכו'

זה אחד מהם.

 

אשמח לדעות על הכתיבה בעיקר, הרי לשם כך אני כאן.

תודה רבה לכולכם.