יצירות אחרונות
פניו חרוטות בליבי - לאהרון אלמוג באהבה (1 תגובות)
דני זכריה /שירים -29/03/2024 07:15
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (4 תגובות)
*לנה* /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (11 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (11 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
סיפורים
ביצת אדםבקיעת אדם מביצה יכולה לקרות רק לאחר תהליך ממושך. כי בתוך הביצה שרויים זרמי עצב וזרמי שמחה המתערבבים זה בזה, וזקוקים לחום הדגירה אשר מחולל את הנס ויוצר את הישות השלמה. מה היה אילו דוב היה דוגר על הביצה? כפי הנראה אותו אדם שיבקע יאהב את השינה וילקק דבש בהנאה. ואילו אם אישה תדגור עליה תתהווה באדם רכות וחמימות המתפזרת במרחב, עד שכולה התפזרה ואיננה עוד ממוקדת בדבר. אך לא זה ולא זה יקרה. אולי מוות יקרה. כי החיים והמוות הם ביד הלשון. יד שתפזר חול מול הרוח. ולשון שתאסוף את הרוח לתוך האדם ותותיר אותו אובד עצות, נטוש, קפוא, פוחד לֵבָקֵע את קליפת הביצה. פוחד שמא ישמע רחש של כעס, של חושך, של בדד. ובכל זאת הוא בוקע ומשיל את חלקי הקליפה מעליו, ומזדקף, וחש את הרוח. טועם מפרי שנשר. ומתוק לו בפה. רוצה הוא לבלוע עוד מהטוב הזה, הריחני הזה שממלא את נחיריו ואת ריאותיו כבלון, עד שמתחיל הוא לרחף ולשיט בחלל בלי שליטה. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |