סיפורים

מנהרת הזמן.,,,אנא ,, ה',,, !

 

יומן.
-------
20.9.2021
היום הלכתי למפעל, לראות אולי צריכים אותי הבנים
כבר שבוע , שלא הייתי , כאבי גב , ומה לא, נו טוב אני
כבר בן 70 עוד שבוע יום הולדת.
אבל שיהיו בריאים הבנים,כבר בעלי משפחות,ומנהלים
ביד רמה, אני רק יכול להביט ,בעצב , וקורטוב של נחת.

נכנס לקוח, התיישב במשרד, והוציא מין תרשימים מוזרים
התקרבתי בסקרנות, כבר מזמן לא רואים  תרשימים,
הכל רץ , באינטרנט , פיילים , מיילים, תקשורת אלחוטית
והחלק מבוצע ללא מגע יד.
חלקי תעופה מטיטניום,וסיבי פחם,והכל בדיוק אלפיות המ"מ,
נפניתי ושאלתי בנימוס:
למה כ"כ הרבה ניירת , בימינו?
האיש,הביט לצדדים ואמר : זה סודי,אסור שיזלוג המידע,
ובאינטרנט יש ריגול , אתה יודע.

24.9.2021
שוב אני רואה את האיש ,  כעת כבר העבודה מבוצעת,
אני בסקרנותי,ובכושר שכנוע,לא קל, מצליח להבין,שהלקוח
הוא פרופ' ג' ממכון ויצמן, ובונה,ממש בונה , דגם ראשון
של מנהרת הזמן.

28.9.2021
הצלחתי לקבל , לאחר תחנונים , את הזכות להיות הראשון
שנכנס למנהרת הזמן , מתנת יום הולדת , בן 70, אם זה
בכלל מעניין מישהו.
המקום , אמרו לי, איזור לכיש , שמו בידי ג'י פי אס , וסימנו
כך שתמיד אוכל לחזור, והסבירו שרק בדקה  מסוימת וקבועה,
 כל יום , אחד הלחצנים ישיב אותי לתקופתי.

החלטתי  לקפוץ  לכבוד יום ההולדת , 50 שנה קדימה, כלומר
להיות "כאילו" בן מאה ועשרים !
@.....
@.......
@.........

28.9.2071
יצאתי קצת מסחורר מהטלטלות, כאב גב, נו מה אתה רוצה
מוטי , אני אומר לעצמי , אתה עכשיו בן 120.
אני מסתכל סביבי , אני באצע עיר ,איזו? הרי המקום  שיצאתי
ממנו היה שממה, מבט בג' פי אס מגלה  שאני  בדיוק  במקום
אבל,
משהו משונה, מין כלי טייס בהמונים באויר, זהו ,בטח המודלים
האחרונים של המכוניות,
אנשים ברחוב כמעט ואין ,  גם לא חנויות, רק מין מבנים קודרים
הנה שלט , אבל בערבית ,ועוד אחד גם בערבית, ומה עם עברית ?
איפוא בעברית ? איזה מין עיר זאת ?
שני גברים מזוקנים לובשי מדים צצו מאחד המבנים משוחחים בינהם
ב...ערבית,
כנראה ,אני חושב לעצמי,חילקו בסוף את הארץ הקטנטונת , ונפלתי
בצד הערבי.
בעודי פוסע ,מתבונן בהשתאות סביב, ממול , משהו נראה מוכר,
התקרבתי,      וכמעט בכיתי מאושר,
סמל  מגן דויד חקוק  באבן בחזית  הבניין ,
בגינה קטנה בחזית , עם  פרחים משונים ,רכון על ארבע
פועל לבוש כאפייה , נעמדתי לידו,כשהבחין בי הזדקף והביט בי,
"שוּ בִּידַךּ ?" שאל(מה רצונך) ,הבנתי, ללא אומר הצבעתי  לעבר
המגן דויד. הוא פלבל מעט בעיניו ,
"אה, אינתה תוריסט, תעל" ( אתה תייר ,בוא)   נכנסתי אחריו
שמתי יד על הראש ,באין כיפה , הבחור הסתכל בי בהשתוממות
,ונכנסתי לבית הכנסת.
הלם ! האולם היה ריק ,לא ארון קודש,לא תיבה,לא כלום, על הקירות
המפויחים,היה ניתן להבחין,במה שנותר מציורי קיר של 12 השבטים
נותרתי עומד המום,נוכח העזובה,מנגב דמעה, הבחור שלידי משך
בכתיפיו,ויצא לעיסוקו,שהוא משאיר אותי לבד , לבד?
פססס... נפנתי לאחור לקול הלחישה, שם בפינה אפילה ישב על הרצפה
הסדוקה ,לבדו, זקן ,
 מבטו , מבט משונה היה נעוץ כלפי מעלה ,כעיוור,
 וכשהתקרבתי , לובן עיניו , כשל הומרוס , אכן עיוור היה.
העזתי ופניתי אליו בעברית : מי אתה ?
זיק של דמעה הופיע בעיניו,
ענה לי בלחש : כבר שנים שלא דיברתי עברית,אין עם מי,

למה ? שאלתי, מה קרה כאן,? ממתי אתה ככה ?
פלטתי בבת אחת את השאלות,
,
,
לאחר כמה שניות של דממה ,
פתח הזקן, שמואל שמו , ואמר :
אתה בטח תייר, באת מרחוק , פלא שנתנו לך להכנס, מאז,מאז, השלטון לא נותן
לאף אחד להכנס או לצאת.

מאז מה ?  שאלתי, ומשהו בקולי נשבר,,

הזקן נאנח,ופתח בקול רועד :

פעם הייתה כאן מדינה אחרת , מדינת ישראל,
אני נולדתי בדיוק שהתחלף  האלף , קראו לזה המילניום ,
חשבו אז שזה יהיה הסוף, רק טעו  בחשבון  בחמישים  שנה,

מה קרה בשנת 2050 שאלתי בחרדה ?

אה , עוד הרבה קודם התחיל הכל להתפרק,

הממשלה  התפרקה , השרים  ברחו ,
 
אנשים עזבו , הצטרפו לאלה שכבר עזבו קודם ,
 
,כל מי שיכל , בטיסות  , עד שנסגר שדה תעופה,

 מהים למי שהיתה סירה  , או כל דבר ששט ,

היו הרבה עם פספורטים זרים , שהכינו למפרע ,

 היו גם כאלה שהיה להם כסף לשחד שם מעבר לים ,

ומי שנשארו פה זה רק המסכנים,

הערבים  הישראלים התחילו להשתלט על הבתים של היהודים ,
שעזבו  וברחו,
גם לצבא נכנסו,יעני מתחיילים, ולאט לאט הצבא הישראלי
הפך לצבא ערבי,
הבלאגאן התחיל שהם ,הערבים שלנו, רבו עם הערבים שלהם,

ואז בא האטום,

אמרו שאסור להסתכל,

אבל לא התאפקתי,

ומאז אני לא רואה כלום.

יש עוד יהודים פה בארץ ? שאלתי בעיניים דומעות.

הזקן פשט ידיו לצדדים באין אומר,

מבחוץ נשמעה קריאת המואזין.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------
--------------------------------------------------------------------------------------------------------
חג שמח
מוטי אשכנזי

יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה הוספת תגובה
  ללא תגובות לפעמים,גם הומוריסט,ואופטימיסט ללא תקנה, נתקף במצבי רוח ואז... / מוטי אשכנזי 22/3/2008
  ללא תגובות  
  ללא תגובות  
   
   
  ללא תגובות  

תגובות