יצירות אחרונות
לא ממש ברוח (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (3 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (2 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (5 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
הגוון שלךְ (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2024 08:34
שירים
Storming Downאני יושב במטוס ההובלה האפור והערפילי. לידי יושבים חבריי, כולם מרכינים ראשם. היום הגיע, אחרי מאות שעות של אימונים בין רכסי השמיים. מגיעה קריאה, הגיע הזמן לצאת לדרך האחרונה. אנחנו מסתדרים בשורות ואוחזים בידיות המתכת הלבנות. אחד אחרי השני, הם קופצים באומץ רב. וכשמגיע תורי אני עוצר את נשימתי, עוצם את עיניי, וקופץ אחריהם. האוויר הקר מקפיא את פניי. אני פוקח את עיניי ומביט לצדדים. מיליונים שדומים לי, לבושים בגוונים כחולים-שקופים, מרחפים לידי. כולנו נופלים מטה, ומתמודדים עם הקור העז. לנגד עיניי נפרשים הרכסים שפעם היו מוריקים וקסומים, אך כעת רכסי ההרים הם טהורים ולבנים כשלג. המראות נראים הרבה יותר קרובים עכשיו. ואני חש מבין כל אלה שמרחפים סביבי; כפתית שלג יחיד בתוך רכסים עצומים ומושלגים. לאף אחד מאיתנו אין מצנח, אך זה סיכון שהיינו מודעים אליו מראש. ככל שאנו מתקרבים יותר ויותר אל הקרקע הלבנה, אני כבר לא מסוגל להתמודד עוד עם הכפור. גופי מתחיל לקפוא, ואני לא מסוגל להרגיש עוד את ידיי ורגליי. חמישה מבין חבריי התרסקו לתוך הר מושלג. שישה נוספים התרסקו לתוך גג רעפים קפוא של בית מסוים. עוד שניים נפלו כמעט על אדם עם מגלשיים שהתכוון לגלוש במורד ההר. אחד נפל על שמשת מכונית והותז לחלקים קטנים. ואני, ברגעיי האחרונים, נחתתי על אפה של ילדה מנומשת. היא נגעה באפה, חייכה ואמרה: "אני אוהבת את הגשם". תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |