סוסים לבנים

מכאן ומכאן

מעבירה את הזמן

לאחור ולפנים

מעמידה פנים

שהגשר ממתין

אתה עומד מולי

בדמיוני

מושיט לי יד- בוטחת

רק כמה צעדים

קחי-

אתה ממתין.

מפה ומשם

מעבירים את הזמן

על פי התהום-

אש בולעת, חזיזים

טבעות וחרוזים

חורזת את עצמי לדעת

בודה שוב סיפורים.

תבואי? אתה שואל,

תיקח אותי! עונה.

סוסים לבנים משתקפים

בעננים תועים

מעל מדבר בחלום.

וראשי ריק

ריק מתוכן, ריק ממחשבות

כמו פינג –פונג בתוך הראש

דוהרת לה מילה

מילה אחת בודדה

והמילה הזו

היא

שמך.