שירים

בלון

המילה תקווה איבדה

מתקוותה

נעצו בה וו נוסף.

כשנזקקים לה

היא כבר תלויה על

וו

כמי שהוצאה להורג.

 

החלומות איבדו מקסמם

מדברים בם

בשעת צהריים חפוזה

תוך כדי הכנת

ארוחת ערב

כמו היו סרט של

במאי עילג

ולא עוד ראי

לא נבואת נפש.

בבוקר

כשזכרם עדיין חי

הלשון נבלעת

בירכתי הגרון

השפתיים נאלמות

דום.

 

האהבה איבדה מיופיה

ממחזרים אותה

בכל רגע זניח

מרגעי האור

כמו היתה מטבע

עובר לסוחר

ולא אמת ידיעה

לא שבועת עולם.

כשיורד הלילה

ומגיעה שעתה

היא סוגרת שעריה

כאוטיסט

שהתייתם משני

הוריו.

 

את שמו של האל

נושאים לשווא

שולחים ידיים

לטרוף חתיכות גדולות

של הווה

מגלגלים עיניים לכיסים

לשמים

זה עידן ועידנים

הוא איננו

שם.

 

כל שנותר

לחלק את העוגה

למי שמשלם

ריבית גבוהה.

לחלק את המילים

לכל דכפין

הן כבר לא שוות

פרוטה.
 
 
©

 

 

 

 

תגובות