אל-מלא רחמים

שפילברג דיבר על הנשמה מלאכותית

ונשימתי נעתקה בטבעיות

קפאה אל מול תאיו הקורסים של אבא

ספרה בדמי מיתות קטנות של תקווה.

אני צופה בו שולח ידו אל חלון

תעתוע המורפיום בשארית מציאותו

עוד יום עובר והגוש בי גדל

ריאותיי מתמלאות מועקה מוגלתית

הוא כבול בישיבה חנוקה אל כס מוות

נאבק להזין את גופו בחיים

אלילי רפואה שבים הביתה מיומם

מסיטים מבטם כלֹא הייתי.

אילו רק היו לי כמה תשובות

הייתי משלחת חיצים בספקות

אומרים שנסתרות דרכיך, אלוהיו

אלמלא רחמים עטפו את קרוביי