יצירות אחרונות
פניו חרוטות בליבי - לאהרון אלמוג באהבה (1 תגובות)
דני זכריה /שירים -29/03/2024 07:15
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (4 תגובות)
*לנה* /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (11 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (11 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
ימים נטולי חמלה (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -28/03/2024 07:01
סיפורים
החרם שלעולם לא ישכחהחרם שלעולם לא ישכח אלנה תלמידת כיתה ט' נכנסה בצעדים איטיים לכיתה. עוד מאתמול אף אחד לא דיבר איתה כי היא לא רצתה להיות חברה של ורוניקה, מלכת הכיתה, שהלכה וריכלה עליה דברים מאוד מעליבים . " היא הכניסה את הראש שלה לשירותים בהפסקה וכשאמרתי לה שרק משוגעים עושים זאת היא התחילה להתפרע. לא ארשה לעצמי להיות חברה של משוגעת! אמרתי לה שאני יותר לא חברה שלה! אני חושבת שאף אחד לא צריך להיות חבר של משוגעת!" . זה בדיוק מה שורוניקה אמרה לכיתה , אבל היחידה שיודעת את האמת זאת אלנה. ורוניקה רצתה לעשות חרם על תלמידה שלא מצליחה בלימודים בכיתה ובגלל שאלנה אמרה לה שזה לא מוסרי ורוניקה הפסיקה להיות חברה שלה. " כל מי שיפריע לי במזימות שלי אני אראה לו מי זאת ורוניקה!" . כך שמעה אלנה את ורוניקה אומרת כשנכנסה לכיתה באותו היום. "תיראו תיראו החזירה הגיעה!" צעקה לכיתה ורוניקה בעודה עומדת על שולחן המורה ומצביעה על אלנה. כולם צחקו אבל אלנה לא שמה לב לכולם. היא שמה לב אך ורק למישהו אחד: לג'ורג'. ג'ורג', החבר שלה תמיד עמד לצידה, ועכשיו היא רואה אותו צוחק עם שאר הכיתה."לא ! לא ! לא יכול להיות שזה הג'ורג' שאני מכירה! הוא תמיד עמד לצידי ופתאום עכשיו הוא צוחק עם שאר הכיתה ולוחש לורוניקה סודות באוזון?! האים זה אפשרי?!". את מחשבות אלו חשבה אלנה בראשה בעודה עומדת מול הכיתה ודמעות זולגות על לחייה. אלנה ברחה מהכיתה והלכה לחדר המורות, שם ישבה המורה ושתתה קפה. היא לא הייתה רגילה להלשין אבל היא הייתה חייבת היא לא יכלה לסבול יותר את החרם. היא ידעה שהיא יכולה לעשות צעד פזיז אחד שיכול לשנות את חייה לעד או לעצור אותם... היא נכנסה לחדר המורות וכריסטינה מורתה שאלה אותה: " כן ילדתי במה אוכל לעזור לך? " . אלנה סיפרה לה הכל ואחרי שמורתה דיברה עם הכיתה החרם ניגמר. אפילו תלמידי הכיתה הציעו לאלנה לעשות לורוניקה חרם כדי להראות לה מי באמת שולט אבל היא סירבה." חרם או כל התעללות נפשית זו לא דרך לפתור בעיות." כך אמרה לחבריה שפנו אליה בבקשה זו. כעבור כחודש ימים בא אליה ג'ורג' בהפסקה וביקש את ידה שוב. "אני יודע שטעיתי ואני מבקש סליחה. אילו רק יכולתי להיות חבר שלך שוב... אני לא יכול לישון בלילות ולאכול בימים. אני חושב עלייך בלי הפסקה, וכשאני רואה אותך אני מרגיש אהבה" . " טעית ועל טעויות משלמים", השיבה לו אלנה ברוגע מוחלט." אתה הולך אחרי העדר וזה לא מה שאני רוצה. אני רוצה מישהו שיעניק לי אהבה אמיתית ולא מישהו שיהיה איתי רק כי כולם חברים שלי. אני לא רוצה לפגוע בך אבל זו האמת. " כך ענתה לו אלנה והלכה לדרכה. בכיתה י' אלנה כבר לא למדה בישראל. הוריה מצאו עבודה בניו יורק וטסו לשם ל-5 שנים. אולי את אלנה עצמה שכחו חבריה הקודמים לכיתה, אבל את החרם אף אחד לא ישכח. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |