יצירות אחרונות
בארץ ההפך (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -19/04/2024 11:04
לא ממש ברוח (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (3 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (2 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (6 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
סיפורים
מושלמתשיט, עוד בוקר מושלם. פתחתי את החלון הדפוק, השמש סנוורה אותי, הסטתי את הוילון והעלטה שוב שלטה בחדר. חזרתי למיטה. למות זו אפשרות, לחיות זה הרגל. מתי החיים הופכים לבחירה שווה כמו הבחירה במוות? בחירה שאינה מגיעה מתוך הקיום העלוב שבו אני חיה היום, בחירה נקייה, מושלמת. שני הבקבוקים ליד המיטה עמדו באותו המקום בו הנחתי אותם אתמול בערב, ניסיתי להיזכר על מה חלמתי, הבלחות אפרפרות חסרות פשר ייסרו אותי. השקט סביב העצים את מונוטוניות נשימותיי המיותרות, הדממה אמורה להיות שלמה יותר. התחלתי לצייר אותן מולי, שתי שמלות גזרתן משובחת, ושתיהן אומרת הוד ותפארה, יכולתי לראות אותן מולי, האחת כולה חיות, זוהרת באור נגוהות קלילה ואוורירית, השניה כהה ואפלולית בולעת כל קיום אפשרי, כחור שחור בחלל. ואני ערומה עומדת ביניהן ובוחרת. נקודת הבחירה המושלמת. יום אחד אלבש את שמלת החיים ויום אחר אבחר בשמלת המוות, כל זמן שקיומי אינו ממשי, עדיין יש לי את אפשרות הבחירה, מתי מגיע הרגע שהפור נופל, הגורל נחרץ ואין חזרה ממנו, בנקודת האל חזור נשמתי לכודה באחת האפשרויות. שמלת החיים הדוקה מידי למותני, כנראה השמנתי לאחרונה, אם אבחר ללבוש את שמלתי האחרת אלך לנשף נצחי שבו ארקוד את מותי לנצח. עמדתי נטולת כסות מול המראה, מתבוננת בוחנת, כשצלצול הטלפון ריסק את בועת מחשבותיי, נדמה היה כי דמותי מתפוררת מולי ככל שהצליל העקשן המשיך בייעודו. קולה המשועמם בישר לי כלאחר יד כי בדיקות הדם שמסרתי חזרו עם תשובה חיובית. קפאתי. שפופרת הטלפון צנחה מידי, החדר כולו סבב עלי, עמדתי כרגלו של סביבון, ידי פשוטות לצדדים והעולם כולו חג סביבי. השמלה שעלי, שמלת החיים, הידקה אחיזתה בי בעוצמה שאין שניה לה והפריחה בתוכי חיים חדשים. הבחירה שינתה כיוונה וקיבלה נשמה נוספת תחת אחריותה. כהיתול אכזרי, או מסר אלוהי הושלכו קוביות הגורל מחדש, כל משמעות קיומי הקודם התפוגגה. החיים כבחירה שווה למוות, האמנם? הרי ברגעים אלה ממש חיים חדשים נובטים בי, והפור כבר הוטל, ליד הבחירה נולדה האחריות. וכאחיות תאומות הן מדגישות את הצדקת הקיום האנושי שלי. פתחתי את החלון אפשרתי לשמש לחמם את גופי עצמתי את עיני וחלמתי חלום טוב,
הפעם.
עד העונג הבא... כל הזכויות שמורות ל – נ.ר. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |