סיפורים

החלון פתוח

 
בעיקר הם גרו לחוד: הוא גר בביתו שביער, והיא גרה בעיר. בחלק מהזמן הם גרו יחד אצלו, משום שהיה שלו ונעים ביער לשניהם. הם חלקו שולחן כשסעדו, חלקו מיטה לא רחבה. היה לה חלום להתחתן איתו. והוא, הייתה לו חרדה גדולה. היא הייתה יונקת מתוך הילדות, ובחלומותיו הטרופים שוב ושוב מצמצו חדרים קטנים, שניים על שניים, ללא חלונות או דלתות. הוא הקיץ בקפיצה, פיו פעור בצעקה, ומיהר להשתרבב מהחלון הפתוח לנשום את ריחו של היער.

ערב אחד ישבו לשולחן, הוא והיא. היה זה בסוף פברואר, הרוח יבבה בחוץ, אבל במטבחו הקטן שררה חמימות נעימה. היא אמרה לו שיהיה להם ילד. הוא קפץ, החל להשתעל, וכשחלף השיעול הוא ניגש לעבר השני של השולחן, התקרב לכיסא שעליו ישבה מודאגת, והציע לה נישואים. הם ישבו מול הטלוויזיה מחובקים עד חצות ואף אחד לא העז לפצות את פיו.

לילה אחד, בתחילת האביב, היא פתחה את דלת חדר השינה שלו, התפשטה במהירות ונכנסה מתחת לשמיכה. גופו היה חם לצד גופה הקר, הוא חיבק אותה מתוך שינה. היא אהבה אותו מאוד, אך החלון היה פתוח, ולתוך החדר הציץ הרוח. היא ביקשה לסגור את החלון כדי שלא יקומו מצוננים בבוקר אבל הוא סרב. הם המשיכו לשכב ביחד: הוא ישן והיא רעדה מקור. הוא התהפך על גבו והיא נדחקה הצידה. דמעות עלו בעיניה. המיטה הייתה צרה לו מידיי וצרה מידיי לשניים. קל וחומר צרה לשלושה. היא לא ידעה שהוא חלם על טיסתם המתוכננת לקנדה. 
 
הם עומדים בקומה השנייה של הטרמינל ומצביעים על מטוסים. הוא מרגיש את דמו עולה בגרונו ומתקבץ במוח עד שידיו מכחילות. רוח פורעת את שיערם, הם עולים למטוס. הוא מבקש לבטל את הטיסה כי בטוח שהמטוס יתרסק. אבל היא אדישה. הוא מסתובב אחורנית ורואה שהאנשים העומדים מאחוריו צמודים אחד לשני ואין שום אפשרות להידחף חזרה. הוא מתחנן בפניהם שיזוזו, אך הם לא מבינים את כוונתו ורק מראים לו את כרטיסיהם. איש אחד בכובע לוחש לו שהוא לא בכיוון ושמאוחר. הדיילת מושיבה אותם במקומותיהם, עיניו מתרוצצות. המטוס שואג, צווח, ממריא, ככל שגבוה יותר כך כמות החמצן בסלון פוחתת, הקירות רועדים. האיש עם הכובע לופת את גרונה של אישה מבוגרת ועיניו יוצאות מחוריהן כשהוא בוהה באימה בחלונות הקטנים של המטוס. לאחר שניות אחדות מתקמרים החלונות אל תוך המטוס והקירות מתקמטים כמו דפי קרטון...  אני הולכת לישון בסלון - הוא שמע את קולה בוקע מתוך גניחותיו. דקות לאחר מכן היא התלבשה והלכה.

בבוקר, במקום לריב, היא החליטה לדבר איתו ולהסביר שאינה יכולה לסבול עוד את התנהגותו. אך התוכנית לא עלתה כפי שרצתה: הוא ישב מולה ליד השולחן ולעס סלט עגבניות. היא ראתה את תסכולו, אך תסכולה שלה גבר עליה. היא אמרה לו שזה לא יכול להמשך. אמרה שעליו ללכת לטיפול ולנסות  להתגבר על החרדה שלו. היא אמרה לו הרבה דברים. אך הוא רק חזר ואמר שאינו יכול להתגבר כי זה חזק ממנו. זו חרדה שיונקת מתוך הילדות - הסביר לה - אני מצטער. הנושא לא חזר יותר.

ביום חם של תחילת הקיץ הם יצאו שניהם מביתו שביער. הלכו דרך היער ברגל עד שיצאו אל העיר, נסעו באוטובוס לתחנה המרכזית, עלו לקומה השנייה והביטו באוטובוסים. היא אמרה לו שתתגעגע אליו, הוא השיב בשתיקה כבדה. היא נטלה את תיקה ועלתה לאוטובוס שלה, שיסיע אותה לנמל התעופה. כשהתיישבה, הציצה מחלונה לבדוק אם הוא עדיין שם, אך הוא כבר לא היה שם. עצב הציף אותה, לא פתאומי אמנם.

היא סגרה את החלון בחדר, סידרה את המיטה לשינה ונשכבה. המלון היה עתיק והתקרה הייתה סדוקה. בגלל הבטן התופחת כבר שבועות שהיא נרדמת כשמבטה מופנה לתקרה.

 

תגובות