אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 229 יוצרים
חיפוש
זכר
עו"ד וסופר. שני ספרים שלו שיצאו לאור: "נקמה" (הוצאת בר - תמוז) - רומן מלחמה על רקע מאבק המחתרת העברית בארץ ישראל בבריטים ובערבים והמאמץ המדיני להקמת מדינת ישראל. "מסע במרחבי הזמן" (הוצאת אורעם) - מדע בדיוני. כמו כן, יצאו לאור על במות שונות ("מעריב", "מעריב לנוער", "הארץ שלנו", "קוסמוס - המבחר של אסימוב" ועתוני סטודנטים שונים) כמה עשרות סיפורים קצרים שלו, מהם מדע בדיוני, פנטזיה ועוד.
תאריך כניסה אחרון:
28/03/2018 08:11:24

נושא: שיעורים קדומים .

 
העלתה לדיון:
מרים מעטו.

 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
"והדרת פני זקן" - עמירם פאל סיפורים (6/5/2007-11:20) 620 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

"והדרת פני זקן" / עמירם פאל

 

אבי התעורר משנתו בבהלה. הטלפון צלצל נואשות. עדיין רדום קמעה, הוא הושיט את ידו אל השפופרת. בלי מחשבה, הוא הרימה והגישה אל אוזנו. הוא אפילו לא אמר ולו מילה אחת שתהיה מובנת לצד השני. כל שהצליח להוציא מפיו היה מעין המהום ישנוני, שנשמע יותר כמו "מה לעזאזל אתה רוצה באמצע הלילה?"

הקול שמעבר לקו חרק שאלה כלשהיא, משהו מעין: "זה אבי?"

עדיין בלי לחשוב, השיב אבי בחיוב.

רק עשירית השנייה לאחר מכן הוא הבין, שצריך היה לשתוק, להשיב בשלילה, הטוב ביותר, פשוט לטרוק את הטלפון. כי הוא הכיר את קולה של המדברת. הוא ידע לפתע מי זו.

הייתה זו אותה זקנה, שאבי פגש כמה שעות קודם לכן באוטובוס. היא עלתה תחנה אחת אחריו וכבר לא נמצא לה מקום ישיבה. מכל הנמצאים שם, היא בחרה דווקא בו ובטון מצווה אמרה לו: "פנה מקום בבקשה, ילד!"

הוא לא פינה לה מקום כמובן. גם בגלל עייפותו הרבה, אבל גם ובעיקר, בגלל אותו טון בו היא פנתה אליו. אילו ביקשה בנימוס, הוא ודאי היה מפנה לה את המקום ברצון. אולי הוא היה עושה כן אפילו אלמלא ביקשה ולמרות עייפותו. אבל כעת, לנוכח הציווי הגס, הוא בפירוש לא אבה לעשות כן. בעצם, הוא לא היה עושה כן כעת בעד שום הון שבעולם.

אבי זרק לה קצרות: "לא !" ואז הוא הציץ בעזות בעיניה.

זה היה המשגה שלו. העיניים הללו, כמו התפשטו לפתע ועטפו אותו, כל כולו. לשבריר שנייה הוא הרגיש את עצמו כטובע בבריכות העמוקות והשחורות הללו, שם אין סיכוי שימצאוהו ואז נותק המגע. אחד האנשים האחרים שישבו באוטובוס קם ממקומו והיא התיישבה.

כל זמן הנסיעה הרגיש אבי את עיניה של הזקנה קודחות בגבו בלי הפסק, קודחות בלי להרפות ולו לרגע.

וכעת הוא הכיר מיד את אותו קול חורק, מצידה השני של שפופרת הטלפון. הוא חפץ לקחת את תשובתו המהירה מדי, בחזרה, אך כבר היה מאוחר מדי. הוא גם לא הצליח כבר להסיר את האפרכסת מאוזנו.

קולה של הזקנה היה חרישי ועם זאת נדמה היה לאבי כאילו חודר הקול הישר לתוך מוחו, מתפשט שם לכל עבר, משכן עצמו בכל פינה. לא היה לו עוד שום מפלט מפני אותו קול נורא. חשכת הלילה גרמה לחושים להתרכז עוד יותר בשמיעה וכוחו של הקול שהגיע לאוזניו, היה כעת רב עוד יותר.

 

היא השמיעה משפט אחד בלבד, אך משפט זה הקפיא את הדם בעורקיו של אבי: "אתה עומד למות! כעת !"

אחר כך חזרה על סיומת המשפט האיום הזה בשנייה – כעת!

לאחר הפעם השנייה השתתקה האפרכסת שבידו, אך המלאכה כבר הושלמה. הוא הרגיש, ממש הרגיש פיזית, את ליבו פועם את הפעימה האחרונה ואחר כך עומד דום. הלב פסק לשאוב ולהריץ את הדם בגופו, החמצן לא הגיע יותר למוחו. השניות תקתקו באיטיות ואבי הרגיש את התאים במוחו גוועים מחמת החנק, מתים עקב חוסר חמצן, בזה אחר זה.

זיק מחשבה אחרון חלף במוחו בטרם מותו. זו הייתה פעולתו האחרונה של איבר, שעמד להיות מיד אחר כך חסר תועלת, הרהורו האחרון בשניית החיים האחרונה שעוד נותרה לו:

"הרי אין לי בכלל טלפון!".

 

כתה ד' בבית ספר ביאליק בחולון הייתה כולה עיניים ופיות פקוחים לרווחה ומרותקים. אפילו המורה הקבועה חן לא יכלה להגיב במשך דקה ארוכה מאד. איש לא העז לנשום בטרם היה בטוח שיעל, הסטאז'רית החדשה סיימה את הסיפור עד הסוף. לא היה שום ספק, אבי, התלמיד הפרוע ביותר בכיתה זו, כבר לא יחזור על מעשהו מהבוקר בדרך לבית הספר. בכל הכיתה הזו כולה לא יימצא מעתה ולו ילד אחד שלא יפנה מקום באוטובוס, לזקנה שתעלה אחריו.

 

 

סוף

 

 

 

 

 

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות ה ל ל ו י ה ! ! ! / תמנע קורץ 6/5/2007
  ללא תגובות גם זו דרך / גלי צבי-ויס 6/5/2007
  ללא תגובות חשבתי מיד על צ'יזבט, אבל / יפה ויטנברג 6/5/2007
  פתח תגובות יופי של סיפור, איזה מתח, ומוסר השכל, אהבתי מאד את / אילנה קוסטיקה 7/5/2007 [ מס' תגובות : 2]
    דווקא כן / עמירם פאל 7/5/2007
    תודה רבה לך עמירם, עשית לי את הערב, פעמיים! ערב טוב! אילנה. / אילנה קוסטיקה 7/5/2007
  ללא תגובות חינוכי. ולי קרה מקרה אחד / אביב וסתיו 7/5/2007
  פתח תגובות הדבקת לי את העיניים למסך.... / נאדין 7/5/2007 [ מס' תגובות : 1]
    תודה כרגיל, נאדין / עמירם פאל 7/5/2007
  ללא תגובות נהדר !!!!אהבתי מאוד את סיפורך .. רעיון טוב מאוד !!.. / 8/5/2007
  ללא תגובות מרתק / תו רוֹן 25/5/2007
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית