סיפורים

אורות העיר

אורות העיר הכו אותי בסנוורין,

אחרי שעות וימים בהם שקעתי בעבודתי מול המחשב, נעלם העולם החיצון מקיומו בתודעתי.

ריחות מחודשים פילחו את דרכם לתוכי והעירו את תאבוני.

נכנסתי לפאב הקרוב, אותו פאב שאורותיו היו רחמניים יותר לעיני הדואבות.

אווירה דחוסה, מוסיקה רועשת ומלצריות שצדודיתן המלבבת עטופה בדוק עייפות גורלית, הסתובבו בין השולחנות וחילקו משקאות. בחרתי את הכסא הפנוי היחיד שהיה ליד הבר והזמנתי גינס, המרירות השחורה זלגה לגרוני ככובשת יעד נטול מגננה. עשן הסיגריה ששאפתי השיל מעלי את שרידי בדידותי. קלטתי את מבטה מעבר לבקבוקים, היא ישבה שם, ספק לבדה, ספק מוקפת בחבורת גברברים חסרי רסן. 

ומבטה בי. סימנתי לה "לחיים" אחרי דקותיים נשענה עלי מנסה להגיע לקוביית קרח מרוחקת על הדלפק, דחפה אותה לפיה, אחזה בשיניה והביטה ישר לעיני. קרבתי את פני לשלה כך שהבל נשימותינו החם התמזג באדי הקרח,עשן עלה ממבטינו הצמודים. לאט לאט קרבתי את פי לקובית הקרח. ניסיתי לשאוב אותה והיא אוחזת, לא מרפה, שפתינו נפגשו, הרגשתי את כובד נשימותיה, הרחתי את עורה, ניתקתי את המגע. זכיתי בקוביית הקרח, הרבה לא נשאר ממנה.

חייכתי, שילבתי ידה בידי ויחד פסענו לעבר לילה בלתי נשכח.

שניה לפני שיצאנו, ראיתי בזוית העין את חבורת גברבריה עומדים משתעים כלא מאמינים למראה שתי הנשים שבחרו בחירה שונה מכל תקוותיהם.

 

 

(הומז' להולדן שהתעדן לנו ככה)
 

תגובות