יצירות אחרונות
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (2 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (3 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (5 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שִׁיר חָדָשׁ (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -24/04/2024 04:37
פעם יהיה טוב (7 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/04/2024 23:59
שירים
הו מה אהבתי את יפי עינייך " המשורר והשיר לאה גולדברג – ש.ח"הערת פתיחה: קרה ונשאלתי על שום מה אני מעיר על ביטויים נדושים שכיחים ובנאליים כמו "אתמולים" "אדווה" "ים אהבתי" "דמעותיי המתוקות" וכד'. מדוע אני מעיר תשומת לב כותב על שורת פתיחה שהיא מעוררת אסוציאציה חזקה מאוד לשיר קיים. בסדרת המאמרים על הביקורת התייחסתי גם לנושא הבנאליות בשירה ואני מאמין שבקרוב ביתיה תפרסם מאמר זה.
בינתיים, כדי לסבר את העין מצאתי לנכון להביא בשידור חוזר את דבריה של משוררת דגולה ומורה מעולה. אני מאמין שלאה גולדברג היא סמכות ספרותית למרבית האנשים והיא מדברת על הבנאליות ועל הצד הטכני שבשיר. המאמר להלן מעניין מאוד ואפשר גם ללמוד ממנו הרבה.
וחשוב להדגיש להלן
אלו דברים שלא אני כתבתי ולא אני אמרתי. אלו דברים שמשוררת דגולה אמרה: הנה: חמישה פרקים ביסודות השירה לאה גולדברג ה. המשורר והשיר הה, מה אהבתי את יפי עיניך מה הוא שיר זה? מי שמסב את השאלה על תכנו של השיר, ישיב ודאי: שיר אהבה. מי שירצה לדייק יותר בהגדרה הפורמאלית יאמר: סונטה, שתוכנה הוא וידוי אהבה. שלא היו משוררים, סונטות לתוך אלבום-הזיכרון של בחירת-לבם. שבשבילו העבודה על השיר הייתה מלכתחילה תפילת-האינטלקט, ואלו טשרניחובסקי יצר את שיריו בדרך ההפוכה מזה. במקרים רבים, אולי המצויים ביותר, המשורר מתחיל את שירו ללא קונצפציה שכלית של מה שהוא אומר לכתוב, הוא רק חש תחושה מוזרה של הזדהות עם עולם שהוא בעת ובעונה אחת בתוכו ומחוצה לו, ותחושה זו כופה עליו דרך ביטוי מסוימת וביטוי דברים מסוימים. יש לנו עדות מופלאה של המשורר הצרפתי ארתור רמבו הרושם בפנקסו ברגע כזה את המלים המשונות: Je est un autre היינו: אני הנהו אחר לא -je suis אני הנני אחר. כאן לפנינו כמין יציאת האישיות מגבולותיה שלה ושליטתה על האובייקט וכניעתה לצו של איזה יש אובייקטיבי, המבקש לבטא עצמו בשיר. שליט בו, אלא גם הוא שולט בעניין, נדרשת ממנו לא התלהבות בלבד, אלא אותו ריכוז פנימי, אותה אבחנה דקה, שיש בה גם מן ההזדהות עם האובייקט, גם איזו מידה של ביקורת לגבי אותו אובייקט. האדם כאילו יצא מגבולות אישיותו, כאילו נתפלג, והוא בעת ובעונה אחת - אומר את הדברים ושומע אותם, מסכם סיכומים ובוחן אותם: הוא הנו הוא, הוא הפרט בכל הדריכות של אישיותו, והוא גם העומד מעל לפרט הזה כשופט עליון של מעשיו. אולי זה הפירוש השני של הפסוק אשר פסק רמבו: Je est un autre "אני הנני אחר". הערה: מאמר זה הבאתי לידיעת אלו שלא שבעו נחת מהביקורת שלי על יצירותיהם שבעיניהם נחשבו לטובות ויותר מזה, ואני מצאתי אותם טעוני שיפור ליטוש ועיבוד נוסף נגעתי לצערי בקודש הקודשים שלהם.) אגב מעניין מה הם חשבו מלכתחילה על השיר שכתבה לאה גולדברג כדוגמא לשיר לא טוב.
מתוך הנחה סבירה שהפורום הוא בראש ובראשונה פורום לכתיבה יוצרת כאשר הוא שם לעצמו כמטרה לשפר ,באופן הדדי, את יכולת הכתיבה של החברים בו נראה לי שחשוב להאיר להעיר ולנמק בתגובות אם לחיוב אם לשלילה. שאם לא כן נמשיך לדרוך על המקום עוד כמה שנים טובות.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |