אופטימיות זהירה...(c)./יעל כרמי גבאי

  (c ) 18.1.07

בדרך הלבנים הצורבות,

פסעתי.

את טביעת רגליך לא מצאתי.

החול, החום, טישטשו הכל.

ואני-

כבר ילד גדול,

חיפשתי רק את האתמול.

כוכבים רמזו,

חרש

אמור שלום לאמש.

ורגלי טופפות

ונפשי עורגת

אל פטה מורגנה,

אלי ים כחול.

לא אוכל לו,

לאתמול...

מחיש צעדי

לפגוש את המחר.

עקבי נעלי

מטביעים חותם של חול,

רך, מפוכח.

ילד קטן,

מביט במשקפת,

רואה את  החול זהוב.

פורצים במחול.

עכשיו, כבר טוב.

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי

ALL RIGHTS RESERVED TO