היה זה היום שבו ערכתי חשבון נפש עם עצמי שהוביל אותי להבנת האירועים בחיי.
כל אירוע שחלף נראה לי היום כאילו והתרחש הוא לפני אלפי שנים. אבל האירועים המשמעותיים בחיי – השאירו חותם, לא מלווים ברגש כלשהו, רק מהווים תזכורת שלא אשכח מהיכן הגעתי ועד כמה עליי להיות אסירת תודה היום על כל מה שבחיי.
מזה מספר חודשים אני חיה את ההווה, מבינה שהעבר הוא כמו שמישהו השווה אותו בהומור ל"צ'ק שחזר", נכון כל כך, שהרי העבר חלף "שולם" וכאשר אנחנו נזכרים בו זה מעין צ'ק שחוזר, לא ניתן לשימוש ואנחנו צריכים להכין "צ'ק חדש" – "כסף מזומן" שזהו ההווה. אינני חושבת שיש למחוק את העבר או לשכוח אותו אך ורק משום שהוא מהווה את צמיחתנו היום – את מי שאנחנו היום. אולם, יש להניח לו, להשלים איתו, להכניס אותו למזוודת העבר ולסגור את המזוודה. גם את העתיד איננו צריכים לחיות משום, שהעתיד הינו "צ'ק ללא כיסוי". לא ידוע לנו אם הוא יכובד או לא. אנחנו אומנם יכולים לדאוג לכך שהוא יכובד אבל רק בדרך אחת. לדאוג ל"כסף מזומן" – ההווה, לחיות את היום כשהיום הוא זה שיוצר את העתיד וכפי שאנחנו מתנהלים בו היום – כך ייראו חיינו בעתיד.
ראיתי בחיי אנשים בכללם אני עצמי, שחיו בעבר או דאגו לעתיד אולם שכחו לעצור לרגע, להביט במה שמתרחש בחייהם היום ולהודות עליהם. מפספסים את חייהם כשהם נשענים על זיכרונות העבר וקשה להם להמשיך או לחילופין, דוהרים לכוון העתיד, אינם מסופקים משום שהם שואפים לעוד ועוד.
חלילה וחס, שלא ישמע הדבר כאילו ואין זה חשוב, להבטיח את חיינו בעתיד, אך יש גם לעצור ולהודות על הדרך שעשינו עד עתה, להיות גאים בעצמנו גם על מה שהשגנו, להיות מסופקים שאנחנו מתנהלים בחיינו בדרך הכי טובה. אמרתי מתנהלים ולא מנהלים את חיינו משום שאני מאמינה שחיינו מנוהלים כבר מלמעלה. אנחנו שחקנים בעולם שכולו במה. מישהו כבר אמר זאת ולדעתי לא טעה. חשוב שנבין זאת כדי שנוכל להביט בפרספקטיבה שונה על החיים, להבין שהשליטה בחיינו היא רק הבחירה איך להתייחס אליהם. שנוכל להיות פנויים לאהבה. קודם כל לאהבה עצמית ואחר כך במילא, תגיע האהבה לכל אדם באשר הוא. גיליתי שכאשר אנחנו משדרים אהבה דווקא לאלו שאנו מעוניינים להתרחק מחברתם, אנשים קשי עורף, "רעים", אנחנו משנים אותם, עוצרים את המעגל הסובב, כמו במראה – אהבה יוצרת אהבה, שנאה יוצרת שנאה.
אם רק נבין זאת, נשנה את העולם, כל אחד באופן אישי. אנחנו לא מודעים עדיין לעוצמה הפנימית שבתוכנו, הכוח שלנו לשנות. ישנם האומרים כי "ביאת המשיח" קרבה. המשיח הוא אנחנו לא מישהו חיצוני. רק השינוי הפרטי, האישי שלנו ייצור עולם טוב יותר.
אולי דבריי נשמעים בהתנשאות אולם גם אני ככל אדם, הייתי בין האנשים האלו שנשענים על זיכרונות העבר, מתוסכלים, כעוסים, מצויים ברחמים עצמיים, שולחים אצבע מאשימה לכל מי שגרם להם עוול בחיים. זה לא הוביל אותי לשום מקום. המשכתי ליצור מציאות של "צ'ק שחוזר" שלא מהווה שום אפשרות לשנות את ההווה וליצור עתיד טוב יותר. כל מי שסבב אותי, שהיה קרוב אליי, שיקף לי בדיוק את מה שהרגשתי: כעסים עם ילדיי, בני הזוג שלי, הוריי, משפחתי. הכל התנהל בדרך מקשה, לא זורמת. עד אשר החלטתי להתבונן בתוככי נפשי. התהליך היה מאוד קשה. מספר פעמים בו, רציתי לחזור לנקודת ההתחלה, לא להתמודד עם מה שאני מגלה, רוצה להישאר במקום הבטוח הזה, המוכר הזה, לא משנה עד כמה הוא לא טוב לי. לא הבנתי אז, שכדי שאוכל להצמיח שתיל חדש, בריא, עליי לנכש את ה"עשבים השוטים", לעדור ולזבל מחדש את האדמה, ליצור אדמה פורייה, כדי שאוכל להצמיח צמח בריא. נאבקתי, התגברתי ואני מודה לעצמי מידי יום על כך כי היום אני חיה את ההווה וזורמת עם החיים. אוהבת את עצמי. משתדלת לעשות את המיטב, לאהוב, לחוש חמלה כלפי כל אחד באשר הוא. היום אני פועמת את פעימת החיים, שלווה יותר, מאושרת יותר. כל הסובבים אותי משקפים לי בדיוק את מי שאני: אוהבים, מפרגנים, טובים, מתאמצים לסייע. אני מודה על הדרך שעשיתי וגאה בעצמי על מי שאני היום.
