שירים

4. אהבה מהסרטים

חום הקיץ שב להתגעש בי,
עוללי פירסינג בולעים את החיים
סופרים את הימים עד הגיוס או עד השחרור,
ובינתיים מקעקעים פרפר או קופידון
בין כתם לידה לצלקת.

לבד אני נאספת אל תוך החושך
בבית קולנוע ממוזג,
שם לאהבה ריח פופקורן
והיא לא מתכלה לעולם.
לבד אני מתמסרת לפרפרים שנאספים אצלי בבטן
נותנת לדמעות לשטוף, לחלחל.
עצוב לי
כמו משורר שאיבד את כל המילים, אבל
אני רגועה
ממילא הבאתי שפע
ממחטות נייר למחות
וסוכריות צבעוניות להמתיק


וכשנדמה שהאיש הצעיר בשורה לידי
מרחם ומבטו תוהה
  "למה שאשה תבכה
    כשהכל בסדר?
    הרי כולם בסוף הסרט מצאו
    אהבה."

אני מחייכת אל עצמי
ויודעת שרכבת הזמן תגיע
גם אליו,
 היא לא מפספסת אף תחנה.

וככה עוד לפני שנגמרות
הכתוביות על המסך,
החושך מלווה אותי החוצה
כמו מאהב מזן נכחד, בוגארט סטייל.
שוב, רוח קרירה מחזירה אותי
הביתה
עד הסרט הבא.

 

תגובות