סיפורים

sweet childhood - חלק שני / נבחר: גלי

"זה מדהים, תראי את זה"

"וואוו, מעולם לא ראיתי דבר כזה"

"אני חושב שיש לזה צבע מוזר.  שילוב מנצח של צבעים קרים וחמים ביחד"

"צבעים קרים וחמים?"

"כן מה לא?"

"ממש לא"

הצבע מושלם, העיצוב מדהים, הריח... אווו כמה שהריח הוא..."

"מתוק?"

"כן כן , זו המילה בדיוק, מתוק , אני אוהבת ריחות מתוקים, זה מזכיר לי ילדות "

"ילדות ? אייך הגעת לילדות ?"

"ילדות זה דבר מתוק כזה , ומתוק מסמל לי תמימות "

"הילדותשלך בטח הייתה מתוקה לא שלי ."

"אתה חושב שאפשר לגנוב את זה?"

"לא יודע, זה נראה לי ענק מדיי את לא חושבת?"

"כן זה עצום, לא, לא , זה בלתי אפשרי "

"למה ? אני חושבת שאם מישהו יבוא בגישה מתוחכמת הוא  ידע אייך לקחת את זה"

"ואם זה ישבר?"

"זה לא יכול להישבר!"

"זה לא?"

"לא זה לא!"
"שיא השלמות , אני רוצה לצלם את זה "

"יש לך מצלמה בכלל?"

"ווי, (מפשפשת בתיק סל הענק )מה שכחתי אותה? דווקא ברגעים כאלה שצריך להנציח את המראה הזה?"

"אדיוטית!"

"כן את באמת אדיוטית!"

"שתקו שניכם"

"אתם חושבים שיש בזה חיים?"

 

שקט

 

הם מביטים אחד לשני בתוך העיניים , מבט אחד נכנס לתוך נבכי נשמתו של השני, ואז הם פורצים בצחוק היסטרי..

"חיים?"

"מה ? לא יכול להיות דבר כזה? תחשבו על זה רגע"

"יש לך המון פנטזיות בחיים , תפסיקי לראות מסעות דמיוניים "

"אני מעולם לא ראיתי שלמות כזו.. בחיי" (לוגמת מהקולה וניתזים של גזים שמתים להתפרץ החוצה יוצאים מגופה בפליטה שלא בכוונה..)

"תתעוררי , הבנו שמעולם לא ראית את זה , אבל זה לא עד כדיי כך מושלם!!"

"זה מושלם!"

"אולי נגנוב את זה ? מה אתה חושב?"

"זה פשוט מושלם!! אני רוצה שזה יהיה שלי אבל.." (היא עדיין מסונוורת )

"לגנוב את זה?"

"כן כן, אנחנו שלושה , מה אתה לא חושב שאנחנו נוכל לעשות את זה?"

 

 

 

נאדין:

----------------------------

 

 

"מופרעת!! איפה תחביאי את זה?"

"נו, אל תהיה כזה משבית שמחות!! מה קרה שתפסת פתאום רגלים קרות?" (ניערה את פחית הקולה ועיוותה את פניה כשגילתה שהוא כמעט ריק)

"לא תפסתי רגלים קרות, זה פשוט דבילי לגנוב את זה, בשנייה אחת כל משטרת מחוז תל אביב על הרגלים."

היא צוחקת. "עד שיגלו שזה איננו, אנחנו כבר נהיה רחוק מפה." והעיפה את פחית הקולה לאחור מפספסת את פתח הפח, כולם שמעו את קול הצליל המתכתי של הפחית, ובשעה זו של הלילה זה נשמע קצת מפחיד.

"ואיך את מתכוונת לקחת את זה...? תזמיני גרר?"

עיוותה את פניה. "נחשוב על משהו כבר,"  בחנה את פניו.  "אל תסתכל עלי ככה, אני לא יכולה להחביא את זה מתחת לחולצה, נכון?"

"אני לא חושב שזה רעיון טוב, אני גם לא חושב שיש בזה חיים. את מדמיינת... את פשוט מדמיינת!" נשמע מבוהל.

עשתה צעד אחד, ועצרה מייד כשאחז בתקיפות בזרועה. "אל תזוזי..."

"נו, דיי!!" התעצבנה. "אל תהיה כזה תינוק!! תן לי לראות מקרוב..."

"את קרובה מספיק....!"

שוב השתרר שקט, כל אחד מהשלושה חשב על משהו אחר,  היא ידעה שאחד מהם לפחות רוצה לברוח משם כמה שיותר מהר. אבל היא היתה מרותקת,  בוהה ולא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר, רק כמה היא טיפשה שלא לקחה את המצלמה. כך שלפחות היתה מצלמת את זה למזכרת אם בכל זאת יתפסו רגלים קרות ויוותרו על הרעיון. "הריח הזה משגע..." מלמלה כאילו לעצמה.

"אני הולך...!" פסק בתקיפות מהולה בפחד.

"לא, אתה לא הולך!! אתה לא זז מפה סנטימטר..." והתקרבה עוד צעד אחד. מציצה. מריחה ומתענגת על הריח המתוק.  "אתה צריך רק לחשוב איפה להחביא אותו ..."

"למה אני?" נבהל ושיניו נקשו בפחד.

ירתה בו מבט מצמית. "כי אתה היחיד שיכול להחביא אותו, כאילו..."

"אני??!!" מאיפה בא לך הרעיון הזה? זה ענק, כל השכנים יראו את זה דבר ראשון על הבוקר..."  החוויר. "לא יעבור הרבה זמן עד שהשוטרים ידפקו לי על הדלת."

התעצבנה שהוא יכול להיות כל כך אטום. "מפגר, אני לא יכולה להרים את זה לקומה שלישית  - בלי מעלית!!!- אתה היחיד מבין שלושתינו שגר בבית פרטי!"

"מה אני יגיד להורים שלי...?" התבכיין.

"אתה תמצא משהו, אתה כבר ילד גדול!!!"

תגובות