סיפורים

תמות נפשי עם ...

תמות נפשי עם ... / עמירם פאל

 

עשרים וארבע שעות עברו מאז נתפש על ידם ועדיין לא ידע מה מכינים לו. בעיני רוחו עלו המראות האיומים ביותר, המעשים הנוראים והברבריים ביותר שניתן לחשוב עליהם. ועדיין ידע, כי הם כבר חשבו על דבר נתעב אף יותר.

 

ואז, מתוך כלאו הצר, הוא שמע לפתע את הקולות הבוקעים מבחוץ וידע – הגיעה השעה.

 

בעודו אוזר את כל כוחותיו ואומץ ליבו לקראת הרגע המכריע הוא קיבל החלטה קריטית אחת. הוא החליט, כי יהיה אשר יהא, את חייו הוא ימכור ביוקר רב ככל האפשר. לפחות אחד משוביו ילך עימו לשאול ולו יהי מה.

 

החלטה נוספת שגמלה בליבו באותם רגעי המתנה אחרונים ועגומים מכל – ברגע שיראה כי אפסו סיכוייו, ברגע בו יידע כי אינו מסוגל לתפוש ולו אחד נוסף משוביו ולו לזמן קצר ביותר שיאפשר לו להורגו, באותו רגע הוא ימצא את הדרך ויתאבד. הוא לא ייתן להם ליהנות מרגעי מותו האחרונים. לפחות פיצוי יחידי זה עדיין נותר לו בוודאי. לפחות את זה אותם בני שטן לבטח לא יצליחו למנוע ממנו. לפחות בכך הוא יפגע ויקצר את הנאתם המעוותת של אותם ארורים. רגשות האכזריות הסדיסטית הטבועים בהם כה עמוק, הפעם הם לא יבואו על סיפוקם.

 

ברגע בו נפתחו הדלתות, הוא פרץ החוצה בריצה המהירה ביותר שיכול היה לפתח. זה היה הנסיון ההרואי הראשון ואולי גם האחרון שלו להפתיע אותם. מתוך מלכודת המוות בה נמצא, הוא ביקש לנקוט בצעד שהם אולי לא ציפו לו, אולי לא היו מוכנים לקראתו. לא הוא ייגש אל המוות שהוכן לו, בשקט, ברעדה, בתחנונים. לא הוא.

 

"לתפוש רק אחד מהם, אלהים", הוא התחנן, התפלל חרישית. "רק אחד מהם שיהיה בלתי מוכן. אחד ותו לא. לתפוש, להרוג מיד בטרם יתעשתו ואז אוכל למות בשקט. אנא אלהים, תן לי רק את הבקשה האחרונה, היחידה הזו ואחר כך לא תהיה לי שום בעיה לקבל את הדין בהשלמה, במהירות, בשמחה אפילו."

 

ובעוד מילת תפילה, תחנונים אחרונה חולפת במוחו - "בבקשה!" הוא פעל בדיוק כפי שתיכנן.

 

עיניו מצמצו לנוכח המעבר הפתאומי מאפלולית כלאו אל אור השמש הלוהט בשמים הכחולים. הוא בקושי ראה דבר מה ובכל זאת הוא דהר בעוז, במהירות סופה, קדימה. חרבו של המטאדור נשלפה ופיסת הבד האדומה הונפה. הקהל סביב הזירה כבר הריע, בעוד הוא מצמצם במהירות את המרחק בינו לבין מעניו, מרכין את ראשו ומסתער באומץ אחרון נואש, היישר אל מותו.

 

ס ו ף

 

תגובות