אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 274 יוצרים
חיפוש
זכר
עו"ד וסופר. שני ספרים שלו שיצאו לאור: "נקמה" (הוצאת בר - תמוז) - רומן מלחמה על רקע מאבק המחתרת העברית בארץ ישראל בבריטים ובערבים והמאמץ המדיני להקמת מדינת ישראל. "מסע במרחבי הזמן" (הוצאת אורעם) - מדע בדיוני. כמו כן, יצאו לאור על במות שונות ("מעריב", "מעריב לנוער", "הארץ שלנו", "קוסמוס - המבחר של אסימוב" ועתוני סטודנטים שונים) כמה עשרות סיפורים קצרים שלו, מהם מדע בדיוני, פנטזיה ועוד.
תאריך כניסה אחרון:
28/03/2018 08:11:24

נושא: שיעורים קדומים .

 
העלתה לדיון:
מרים מעטו.

 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
נקודת מפגש - עמירם פאל סיפורים (19/12/2006-14:13) 279 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

נקודת מפגש /עמירם פאל

 

אייב מוזס נולד על כדור הארץ. לא שהייתה לעובדה זו חשיבות כלשהיא ובכל זאת, המחשבים ידעוה, המחשבים רשמוה והמחשבים היקצו לו את תפקידו הנוכחי. ואולי הם אף עשו זאת, דווקא בגלל מקום לידתו הייחודי הזה.

הייתה לאייב מוזס גם תכונה אחרת, איפיון אחר. ואולי גם לאיפיון זה הייתה תרומה להחלטת המחשבים על תפקידו. הוא היה יהודי ולא סתם יהודי, אלא אפילו בן להורים שומרי מסורת, שדאגו לכך שילמד לדבר ואף לקרוא בשפת הקודש העתיקה, בעברית.

לא הרבה מלימודי העברית נותר במוחו כמובן. אחרי הכל, עברו למעלה משלוש מאות שנה מאז למד אותה לקראת בר המצווה שלו. אבל גם כעת, הידע הזה נמצא אי שם בתחתית מוחו, בתת הכרתו, מחכה לרגע הנכון בו יצוף  ויעלה.

מכל מקום, לשתי העובדות הייחודיות הנ"ל, לידתו על כדור הארץ וידע העברית שלו, הייתה אותה חשיבות, או נכון יותר, אותו העדר חשיבות. ועם זאת, נבכי מוחו של המחשב, מי יידע ?

 

*

 

הגזע האנושי נטש לפני זמן רב את עריסתו, את כדור הארץ. כלומר, נטש כמרכז חייו. עדיין היה זה כוכב לכת סואן למדי, אלא שכיום הוא כבר לא היה המאוכלס ואף לא המפותח מכולם. ישראל החדשה למשל, במערכת השמש סיני, בגלקסיית אנדרומדה, הייתה מאוכלסת פי מאה יותר. לונדון החדשה, במערכת ויליאם הכובש, בערפילית הסרטן, הייתה לבטח מפותחת הרבה יותר.

ובכל זאת, היה עדיין מוח פוזיטרוני מסויים, שחשב, שיש חשיבות לאפיוניו הייחודיים הללו של הטייס, אולי אפילו לכך ששמו יהיה דווקא אייב מוזס ולא ג'ון סמית'.

יתכן שההקשר הייחודי של משימתו של אייב מוזס, הוא שגרם לכך שהמחשב בחר דווקא בו, על מאפייניו הייחודיים הללו, למשימה הייחודית הזו.

בכל שנות התפשטותו בחלל חיפש האדם יצורים אינטליגנטיים אחרים, יצורים חיים אחרים ולא מצא. כל אדם חושב ציפה תמיד לגלות חיים על כל צעד ושעל בחלל. החיים היו אמורים להיות נפוצים בחלל, כפי שהם נפוצים על כל פינה בכדור הארץ. וכי למה שכוכבון קטנטן אחד, זה שלנו, יהיה יוצא כל כך מגדר הרגיל? למה שדוקא הוא יזכה ומיליארדי כוכבים אחרים, לא? היה זה מוזר מאד לפיכך לגלות, שלא רק שהחיים אינם נפוצים, אלא אין בכלל, שום יצורים נוספים מסביב. בכל מרחבי היקום, עשרות מיליארדי שנות אור לכל כיוון, האדם, הסתבר, הינו היצור האינטליגנטי היחיד.  והחיים שנוצרו על כדור הארץ היו החיים היחידים שנוצרו אי פעם בכלל. זה היה דבר שהוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת ועם זאת, עובדה ברורה ומוצקה.

התירוץ שהשמיע האדם לעצמו, התירוץ ששכנע אותו לפחות לכאורה היה, שהחיים הם מקרה חד פעמי, מקרה ממוזל ביותר, מקרה שלא יכול לחזור על עצמו אפילו כשניתנות לו מיליארדי הזדמנויות. ישנם אמנם כוכבי לכת רבים לאין ספור המתאימים לחיים, אבל שם לא "שיחק" המזל, שם הפוטנציאל נשאר בלתי ממומש.

האדם קיבל את ייחודיותו, נאלץ לקבל את ייחודיותו, כעובדה.

זה אירע אמנם רק אחרי חיפושי שווא רבים, זה לא התרחש בקלות, אבל האדם השלים עם זאת לבסוף. השלים, אף כי הדבר הראשון אותו חיפש בכל מקום בו דרכה כף רגלו לראשונה היה חיים אחרים.

 

*

 

אייב מוזס יצא בחללית ניסיונית מיוחדת במינה. היא הייתה מיועדת לעבור מרחקים של עשרות מיליארדי שנות אור ולהגיע למקומות אליהם לא הגיע בעבר אפילו הטלסקופ החזק ביותר. להגיע למחוז חפצה ולחזור והכל בטרם יזדקן טייסה.

 הוא עצמו היה אמור לישון כל הדרך. רק באמצע המסע הותר לו להתעורר וגם זאת, רק למשך פרק זמן קצר ביותר, שעות אחדות בלבד. הוא צריך היה לבחון את המתרחש מסביב, לראות שהמחשבים מנחים את החללית כצפוי, ללא כל טעות או תקלה ואחר כך לשוב ולהירדם עד תום המסע.

הדרישה לישון כל הדרך, היא שהפריעה לאייב. והוא לא היה היחיד. כמעט כל החוקרים האנושיים הקשורים לשילוח, בעצם כמעט כל הגזע האנושי שעקב אחרי ההכנות למבצע, כמעט כולם לא היו מרוצים מהדרישה הזו. השילוח נועד למקומות רחוקים ביותר, למקומות חדשים שטרם דרכה בהם כף רגל אנושית. ושילוח שכזה עולה כסף, הון תועפות. מעטים האנשים שהיו מסכימים להיכנס להוצאה שכזו, לולא היתה למסע גם מטרה חבויה, כזו שריגשה כל אדם והרטיטה כל עצב נסתר בגופו. מטרתו המוצהרת של המסע לא היתה כמובן גילוי חיים אחרים. באופן רשמי, בני האדם הרי נואשו כבר מזמן מהסיכוי לגלותם. אבל בפועל זו הייתה הסיבה האמיתית, המניע החזק מכל. גזע שלם בן מאות מיליארדי בנים היה מוכן להמשיך את המאמץ הזה הלאה, להשקיע את ההון העצום הנדרש, לחפש עוד ועוד, רק בגלל התקווה הנסתרת לגלות שיש עוד אחרים כמוהו, לגלות שאיננו לבד.

וכאן באו המחשבים וגזלו מנציגו של האדם חלק גדול מההזדמנויות שלו לגלות חיים אחרים. אם יישן כמעט כל הדרך, אם יתעורר רק לשעות אחדות באמצע מסעו, הוא יחמיץ אולי את המפגש החד פעמי המקווה, אולי לעולמי עד. הייתכן כי האדם יחלוף על פני מטרתו רק בגלל סיבות טכניות ?

מצב זה הפריע מאד לאייב. זה הפריע מאד לשולחיו האנושיים. זה הפריע לכל ההמונים שעקבו בלהיטות אחרי המבצע כולו. אך זה לא הפריע למחשבים. והחישובים הקרים גברו. לא ניתן היה לקיים את המסע כשהאדם הנוסע בחללית נשאר ער. מוחו של אדם ער לא יעמוד בעיוותי החלל והזמן שנדרשו לנסיעה מטורפת זו. אייב חייב היה לישון.

משנאלצו להסתפק בכך, חזרו בני האדם למחשבים. אלה הרי ישגיחו כל הדרך. הם בודאי יגלו כל סיכוי לחיים. והם יעצרו אז ויעירו את האדם. זה לא נראה אומנם טוב כל כך, ודאי לא יאה שדווקא מחשב יגלה את סימן החיים הראשון. מה עוד, שבסתר ליבו לא סמך איש על המחשב בעניין זה. אם ישנם חיים באיזה מקום ביקום, רק אדם יוכל לגלותם, לא מחשבים, מכונות. אבל בלית ברירה נאלצו לחזור למכונות שיצרו. האדם יישן והן תבטנה מסביב.

 

*

 

אייב מוזס פקח את עיניו לשנייה קלה. הוא סגרן אחר כך כמעט מיד. הוא לא עשה את שתי התנועות הללו מתוך הכרה או רצון. הפקודות ששיגר מוחו לעיניו היו פקודות אוטומטיות, רפלקסיביות. לא כאלה שנותנת ההכרה. המוח היה רדום עדיין. מבט מקרוב בעיניים הפקוחות לרגע היה מוכיח זאת. אותה פקיחת עיניים מהירה הצביעה רק על תחילתו של תהליך ארוך, תהליך הערתו, שעוד היה עתיד להימשך זמן רב.

כאשר היה מוחו מאופס כלשהו, בתום זמן רב למדי, נפקחו העיניים בשנית. הפעם היה ברור שהן קולטות את המתרחש מסביב ומעבירות מסרים פנימה. כעת הגיע הזמן להמשיך. אייב כבר יכול היה כעת לשחזר לעצמו את מיקומו, את הזמן ואת המטרה של טיסתו. מוחו היה ער והוא כבר החל להשתוקק לכך, שגם גופו יהיה במצב זהה. הוא היה באמצע הדרך בדיוק. המחשבים הנאמנים העירוהו. בעוד שעות אחדות הם ירדימוהו מחדש. הוא לא יכול כמעט לחכות למבט שיעיף החוצה, לחלל, למקום שאיש לפניו לא ראה, למקומות שאיש לפניו לא היה בהם.

פיטמה מזינה נדחקה, בכוח כמעט, לתוך פיו. לא היה זה משום שלא רצה בה. הכוח נדרש, משום שעדיין לא יכול היה לפתוח את פיו, לאפשר לה להיכנס. מוחו כבר היה ער, אך גופו עוד לא הפנים זאת. באופן אוטומטי הוא בלע את החומרים ששפעו מהפיטמה המזינה. וכעת הוא החל להרגיש כיצד, עם כל בליעה, חוזרים שרירים שונים בגופו לפעולה בזה אחר זה. עם כל שנייה שעברה וכל לגימה שנוספה החלו אברי גופו לתפקד יותר ויותר. התהליך היה איטי והדרגתי, אך אייב  ניסה להחישו ככל האפשר. השעות היו הרי ספורות ביותר. עוד מעט והוא ייאלץ לחזור לשנתו הקפואה. הוא לא רצה להחמיץ זמן מיותר על איברים סרבניים.

מיד כשיכול היה הזיז אייב את הכיסוי המגן על גופו. הוא היה כעת מחוץ לרחם המגינה, חשוף לכל השפעה מבחוץ, השפעת עיוות החלל למשל, אם ישנה השפעה שכזו.

לא הייתה כל השפעה. מכל מקום, הוא לא חש בכזו. המתיחות הייתה מטופשת, מאד לא במקום. המחשבים הרי לא היו מעירים אותו מלכתחילה לולא היה המצב בטוח לחלוטין עבורו. אייב התיישב על מיטתו ונתקף מיד בסחרחורת.

הוא חיכה דקות ארוכות, דקות חסרות סבלנות, בטרם עברה התופעה. זה היה טיבעי וצפוי, אבל גם כל כך מייאש. נו כבר!         

אחר כך הוא המשיך ברוב התלהבות הלאה. הוא לא נתן למיחושים זמניים לעצרו. לא יותר מכפי שהיה ממש הכרחי. לא היה לו זמן מיותר לבזבז. יותר מדי דברים היה צריך לעשות. הוא קם.           

כפי שציפה, גם צעד זה היה מלווה בסחרחורת. אך שוב, לא יותר מדי. הוא עמד גם בזה. כעת לשלב הבא, השלב החשוב ביותר – ההצצה החוצה. לפני כל בדיקה אחרת, לפני שיראה שהחללית והוא עצמו בסדר. הוא היה חייב למיליארדי בני אדם שראו בו את נציגם היחידי והבלבדי, לראות מה קורה, היכן שזוג עיניים אנושיות לא הסתכל מעולם. 

הוא לא ציפה בעצם לראות משהו מיוחד. הוא רק קיווה. הוא אף לא יכול היה להיות בטוח שיראה משהו בכלל. הוא היה הרי בלב החלל ממש. באמצע הדרך מקצה היקום לקציהו. כל צבירי הגלקסיות הידועים היו רחוקים מאד. ואלה החדשים, אליהם מועדות פניו, את אלה הוא לא יראה. הם רחוקים באותה מידה. הוא לא חשב שישנם צבירי גלקסיות גם כאן, ב"סביבה".

 

אם היה מקום ביקום, שלא נוצר עבור האדם, שלבטח לא היה שום סיכוי שאדם כלשהו יראה אותו אי פעם. אם היה מקום שכזה בכל רחבי היקום כולו, הנה היה זה המקום הזה, בו נמצא אייב כרגע.

הוא הביט החוצה, לכיוון ממנו בא.

גלקסיית שביל החלב כולה, אותה גלקסיה בה היה כדור הארץ הקשיש והטוב חבוי כגרגר זעיר בערימת ענק, גלקסיה זו כולה התחבאה במסגרת צביר גלקסיות שלם שהקיף אותה. והצביר הענק הזה כולו יצר בשמים בהם הסתכל כעת אייב מוזס רק נקודת אור מבריקה אחת, נקודה שיצרה את ה – י' : האות י', המתחילה את השם המפורש. השם, שהופיע במרכז המשפט, שחיכה עשרה מיליארדי שנים, לרגע זה בדיוק, לרגע בו יקרא אותו אדם בשם אברהם משה. יקרא וימסור לאחיו.

כבאורות ניאון זוהרים נצנצו גלקסיות שלמות למרחוק ושלחו את המסר, שחיכה זמן כה רב לקורא הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון. מיליארדי גלקסיות יצרו ביחד משפט קצרצר, שנכתב בשפה העברית העתיקה בה נכתב ספר הספרים. מיליארדי כוכבים, יקום שלם כולו, העידו בשם יוצרם:

 

"אנוכי יהוה אלוהיך".

 

 

 

 

ס ו ף

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות עשית לי צמרמורת ועור ברווז!!! התקווה בת שנות אור... / תמנע קורץ 19/12/2006
  ללא תגובות מרתק ,קריא מאוד..מוחשי והעיקר- אמת אחת ויחידה !! / 19/12/2006
  ללא תגובות האדם מחפש...אמונה / גלי צבי-ויס 20/12/2006
  ללא תגובות מפתיע ומרגש / נטע-לי שלום 23/12/2006
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית