אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 47 יוצרים
חיפוש
זכר
היו לי פעם עקרונות, מכרתי את כולם עיסקה מוצלחת בשבילי טובה גם בשבילם
E-Mail:
ICQ:
3447133
אזור מגורים: נתניה
תאריך כניסה אחרון:
01/11/2006 00:20:07

 
נושא: זמניות.

 
העלה לדיון:
יקי דסא.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
"זאב הרש"ע" - עמנואל סיפורים (11/1/2006-18:54) 523 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה
גיבורנו, זאב הרש"ע (ר"ת של הרב שליט"א עם-הפאלולה-על-האף) היה בן הזקונים במשפחה הכי מעפנה שגרה בבית הכי ג'יפה בשכונה הכי זבאלה בירוחם-תחתית שהיא השכונה הכי מסרוחה בעיר הפיכית הזו. הוא היה נצר לשושלת רבנים ממחוז סליבוביץ' ביגוסלביה, שושלת הרבנים הזו הייתה מועסקת קבע במפעל ליצור ליקרים על בסיס שזיפים בתפקיד משגיחי-כשרות. כמו רבים שעלו לארץ מולדת, המשפחה עברה את מסלול הקליטה כדלהלן: די די טי, מעברה, עיירת פיתוח. שם הם חיו באושר ועוני עד היום הזה. זאב, להלן זאביק גדל והיה לבעל הון ונכסים לרוב עקב עיסוקו בצדקה. כלומר אספקת חומרים לנזקקים ונצרכים שמיהרו להזריק את אותם החמרים לורידיהם, לשאוף לאפם, או סתם לבולעם ולעשנם. גיבורת המשנה בסיפור,היא כאפה אדומה שהיה כינויה של זלדה רוזנקרנץ. עם שם כמו זלדה רוזנקרנץ אפשר לחיות יום,יומיים... מכסימום שלושה. אבל כל החיים? יש גבול לכל תעלול. יש כאלה שטעו לכתוב את שמה בצורת "כיפה". דבר מופרך לחלוטין מעיקרו, שהרי לא יעלה על הדעת שנערה בת 16 שזה עתה סיימה קורס ספרות במכללה השכונתית תחבוש על ראשה כיפה כמנהג הדוסים. הכינוי, "כאפה אדומה" דבק בה בעקבות מה שחוטף כל מי שמעז לקרוא לה בשמה המפורש,כולל זלדוש, זלדי, זלדה'קה ..... או כל שם על בסיס השורש ז.ל.ד למה אדומה? ככה! –"זמרת בארים אדומה" טוב יותר? סיפורנו מתחיל ברגע שאימא כאפה זימנה אליה את ביתה היחידה ואמרה לה בזו הלשון:" כפה, כפרה שלי, בחיית אבוק, תעשי טובה נשמה, סבתא התקשרה, בקשה 'נביא לה מצרכים מהסופר, אני יש לי כביסה על הראש, מניקור בשלוש ואירובי בערב, תעשי טובה ותביאי לה הסחורה, עיניים שלי..." כאפה ענתה בחיוב מייד בזו הלשון שלה: " למה מי מת? לא מצאת פראייר אחד?..תמיד אני הפראיירית? למה אני בת יחידה? למה זרקת את אבא הנרקומן לפני שעשה לי אחות...ובכלל לא בראש שלי ללכת אליה לקצה השכונה, דרך רחוב היער... את יודעת שהוא תמיד חשוך, וכל הערסים שם... כאילו... דא? תשכחי מזה יא מאמא. אשכרה לא בזין שלי ללכת". אמא כאפה בירכה בליבה על מזלה הטוב שהעניק לה בת טובת לב ומסורה שכזו.היא ציידה אותה במפתחות הטוסטוס, כרטיס אשראי, ברכת הדרך בכרטיס קטן מצופה למינציה עם מגנט לפריג'ידר וסכין קפיצית, לכל מקרה. ב"כל מקרה" אין הכוונה לחיתוך חריצים בסטייק על המנגל של יום העצמאות, ובטח לא לניתוח לב פתוח. אלא לחריצים על פרצופו של המניאק שינסה "לעשות לה טובה", וניתוח לב פתוח, לאותו מניאק למקרה שיצליח. בדרך נכנסה כאפה לסופר וקנתה 1 לחם, 1 גבינה 5%, 2 חלב, נס קפה, שוקולית ג'ל לשיער טמפונים, קונדומים ובטריות, וכל מיני מצרכים חיוניים לסבתא שגרה בקצה רח' היער. וגם קרמבו בטעם וניל קנתה לעצמה. וכך הלכה לה כאפה ברח' היער האפל כשבראשה הריק חולפות מחשבות סרק כגון: 1. מדוע אנו חיים? 2. מדוע חולפים ימי אדם ותמים להם לגווע? 3. מדוע כה רבים הייסורים וההתלבטויות? 4. מדוע אין בני האדם יכולים לחיות בשלום זה עם זה? 5. מדוע זורחת השמש כל בוקר ובערב שוקעת? 6. מדוע הבהמה הזאת לא יכולה להסתכל בראי לפני שהיא יוצאת לרחוב במיני עם הרגלים השמנות שלה? 7. מדוע חזייה כמה שהיא נראית יפה ככה היא מגרדת? מדוע ומדוע ומדוע... בפינת רח' צלנוב, נשען על הב.מ.וו Z3 שלו זאביק הרש"ע, סיגרית "מלבורו לייט" בין אצבעותיו, גורמט זהב על זרועו ולעיניו משקפי ערס שקנה בפיצוחיה של בבר. "היי זאביק" - פלטה כפה בלא משים... "לא, יא מדרובה - ענה לה זאביק בנעימות –מה את תמיד נדחפת...אני אמור להגיד את השורה הזו". כאפה שלפה בזריזות את התסריט של האחים גרים..."וואלה נכון" - אמרה – "איזה אהבלה אני" - המשיכה ואמרה כי גם קצת כסילה הייתה, חזרה ארבעה צעדים אחורה והתחילה מחדש. "כיפושששששששששששששששששששששששששששששששש כפרההההההההההההההההההההההההה שליייייייייייי(((((((((: " אמר זאביק, והוסיף }{ }{ }{ לרוב וגם ניסה את כוחו ב ---{--,-{-'-{-|@, אבל כשניסה את הציור הגדול, הועף ע"י האופ. בעוון הצפה... "...יאללה זאביק, לך הביתה - ענתה כאפה - שלום ותודה...". התשובה של כאפה הביאה לזאביק את הג'נאנה..." יאללה יאללה, סנובית נעשתה זותי (אבוי לך עלמה פותה..)...חושבת שמישהו שם עלך..? (האם תהית לפעמים בנוגע לתשומת הלב המורעפת עליך?) אף פעם לא שמעת ש"...לא לשחק עם לב של גבר, אל תפגעי ברגשות..."? (הלפתע אטמו אזנייך משמוע את מצעד הפזמונים ברדיו?) "...תלך כפרה עלי - המשיכה כפה וציטטה את המשורר הדגול - ותנשק כפות רגלי.." "איכסה עלייך יא דומפה" - ענה זאביק – "התחרפנת על כל הראש... מה הסיפור שלך? כולה רוצה לשאול מ'ניינים, ואנא מועדות פנייך" "אה... כולה זה מה 'רצית?" - אמרה כאפה, (ובליבה חשבה: "איזה נאחס, חשבתי יהיה איזה זיון היום...") והמשיכה לענות:" אני לזקנה שלי, לסבתא. הפילו עלי תיק, סבלית עשו אותי...אולי תעזור לי קצת בסחיבה?" המשיכה והציעה כאפה (ובליבה חשבה:" אולי עוד לא מאוחר להוציא מההומו הזה משהו..") שמע זאביק סבתא, ונדלקה נורה מעל לראשו. "וואלה מאמי, לא יכול", - ענה – "את רואה את הנורה הזו מעלי? נזכרתי במשהו חשוב... חייב לרוץ" הוא נכנס לב.מ.וו.Z3 שלו עם ריפודים מחיקוי עור נמר, עם קונסולה דמוית עץ, מנוע שלושה ליטר מוזרק ומערכת סטריאו ב50000 ש"ח כדי לשמוע את אייל גולן כמו שצריך ונעלם מ-0 ל100 קמ"ש ב8 שניות אל תוך החשיכה. הנורה שדלקה מעל ראשו הזכירה לו את מה שחשב מזמן... לאותה סבתא- כאפה היה אוצר קטן בבית. מלבד זהב שסחטה מארבעת בעליה היו לה איגרות חוב סחירות למוכ"ז צמודות לאינדקס כמו ש"ס לתקציב הלאומי, מניות של מיקרוסופט, טלקום אינטרנשיונל, טבע, "משה חפץ ובניו – בוני הנגב בע"מ" דולרים מארקים ויורויים לרוב. זאביק ידע שזו ההזדמנות לעשות את המכה של החיים שלו; (ובליבו אמר:"זו ההזדמנות לעשות את המכה של החיים שלי...") ומיהר לסבתא, לפני שכאפה תגיע. הוא ידע שסבתא-כאפה לא תפתח את הדלת אפילו אלוהים, או סביר יותר, מלאך המוות יקיש על דלתה. אבל לכאפה, בייחוד עם מצרכים מהמכולת, היא תפתח ועוד איך. מתנשף, אחרי הריצה, וגם בגלל שתכולת העטרן בריאותיו נשקה ל70%,ניצב זאביק מול דלתה של סבתא. דלת רב בריח עם אבטחה כפולה, 16 בריחים מפלדת אל חלד, בגיבוי של שריון נגד מטען חלול וטלוויזיה חד כיוונית הוא נקש על הדלת. "מי שם?" - שמע את סבתא בקטן, וזה בגלל שענתה באינטרקום. "זו אני, כאפה, סבתא כפרה..." - שיקר עליה זאביק "למה משקפי הערס שנקנו-בפיצוחיה-של-בבר האלו?" – שאלה סבתא לא כי ניחשה, אלא כי בכל הזמן הזה ראתה אותו דרך הטלוויזיה החד-כיוונית. "זו האופנה האחרונה, סבתא, מה'ת לא יודעת?" - שב ושיקר זאביק "ולמה יש לך שפם פתאום?" - הסבתא... "אז לא עשיתי שפם לאחרונה...גם בתי-שחי, גבות ומפשעה...תהרגי אותי" - שב ושיקר זאביק. כי רק יום לפני כן התגלח. "ולמה הקול שלך נמוך מים המלח?" - הקשתה סבתא הנודניקית "תפסתי וירוס עקשן,הרופא אמר שתוך ארבע ימים יעלם. נו יאללה תפתחי כבר, כל הארטיקים שקניתי נוזלים. - שב זאביק לשקר, כי אנחנו יודעים שכאפה בכלל לא קנתה ארטיקים. "טוב" - חרקה סבתא ופתחה את הדלת החורקת ... "ולמה את מכוונת עלי M-16?"- שאלה סבתא , שהניג'וס שלה עבר כל גבול. "יאללה, יאללה, יא חטיארית" - זאביק דחק את הקנה לבטנה – "לא רק שאת גונבת לכאפה את השאלות, ודופקת לה את הדיאלוג שהוא שיא היצירה, את גם מוציאה לי 'תנשמה עד שאת פותחת....יאללה, תביאי הכסף. אין לי זמן, יש לי עוד פריצה על הראש. אם כפה תקבל שכל ותיקח מונית - הלך עלי... " סבתא כפה חרקה שוב בצחוק של זקנות – "מצאת ממי לנסות להוציא כסף"...-חזרה וחרקה שוב בצחוק שנראה יותר ויותר כצחוק של מכשפות.אתה נראה לי עבדאי... אני נראית לך באה-בימים הא? ואני בכלל באה בלילות. אני בוחשת בקדירה, ולא כדי לבשל מרק פסוליה, אני רוקחת שיקויים, ולאו דווקא ויאגרות. אני לוחשת לחשים ולא לחשושי עילוסין...אכלת אותה יא חביבי,אז תתרחק מחיי - כך הלכה וחרקה לה, ואפה התארך, שומה צצה על אפה, שערה התארך והתדבלל... "חכה רגע, i'm gonna slip to something more comfortable ולשמן את הקול, שלא יחרוק" – אמרה סבתא,הלכה וחזרה לבושה בגלימה שחורה ומטולאת וכובע גדול, מתחדד בקצהו. "מה שמך חביבי?" - שאלה בקול פעמונים צלול את זאביק ,שהיה מבולבל לגמרי, כי בינתיים ראה שהבית בנוי משוקולד, מרציפן, קמצוץ מרשמלו וכיף כף, וזה בכלל מאגדה אחרת...ובסלסילת הפירות היה תפוח אדום ופתקית צמודה, עליה כתוב "לשלגיה - דואר רשום". "אני, קוראים לי זאביק" – עשה לה בשקט מפוחד... דווקא מתאים - גיחכה הסבתא-מכשפה - וזאביק תהיה!" היא נגעה בו באצבעה הגרומה והוא נהפך בצ'יק לזאב אורגינאלי, עם זנב אוזניים, עיניים צהובות, וכל התוספות. סליחה שאני עוזבת אותך, חייבת ללכת לעבודה - אמרה המכשפה-סבתא - יש לי ביקור הרדמה אצל היפיופה הזו.. תרגיש בבית... ועלתה על המטאטא מודל 2000 עם ריפודים מקטיפה ורודה, ווינד שילד חשמלי ומערכת סטיראו ב5000 ש"ח כדי לשמוע את שרית חדד כמו שצריך. "...פריחה במרצדס משנה ת'מקום שלה..." - זמזמה עם השיר שהתנגן מהרדיו-דיסק ונעלמה בחשיכה... ובינתיים, כאפה שבאמת קיבלה שכל ובאה במונית, נקשה בדלת. זאביק, להלן הזאב האורגינל הרשע, מחמת הפאדיחה נכנס מתחת לשמיכה במיטת הסבתה. "סבתההההההההההההההההההההההה סבתוששששששששששששששששש }{}{}{}{}{}{ (*_+) !!! כפרהההההההההההההה...." - היא פרצה לבית כרוח סערה "את מוכנה לסגור את הדלת?" – לחש זאב הרשע – "רוח סערה בחוץ...." "סבתא???????????????" - שאלה כאפה בפרחית נפוצה - "זו את? וואלה איזה קול סקסי יש לך נשמה... את ממש ((*))((*))...." "זה מהווירוס" - אלתר זאב רשע, מהדיאלוג הקודם, זע ונע בחוסר מנוחה מתחת לשמיכה. "והעיניים שלך... משו משו" - המשיכה כפה – "למה את ממצמצת?" "אח...שמתי את עדשות ואחת מהן נפלה לי..." - ניסה זאביק בייאוש. והוא נע באי נוחות משהו הפריע לו כל הזמן... משהו מתחת למזרון "ומה אלה כל השערות על הפנים שלך?" - עכשיו כפה התחילה להיות נודניקית. "אז לא התגלחתי!!!!!...יאללה, נשבר לי" -שאג זאב הרש"ע... "מה זה הדבר הזה שמשגע אותי כאן מתחת למזרון????...!!!" הוא זינק מהמיטה, הפך את המזרון, מצא את העדשה וזרק אותה למאפרה. "זאביקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק" - זיהתה אותו כפה למרות המסכה "ישששששששששששששששששששש!!!!! כפרון שלי... מאמי. ידעתי שתעשה לי מסיבת הפתעה.... " - היא זינקה לעברו, יחד הם נפלו למיטת הסבתא. ברגע שנשקה לו הקסם של סבתה התפוגג, הריץ' רץ' נפתח המסכה נפלה ומתוכה יצא זאביק נטו.בלי ב.מ.וו ' Z3בלי מלבורו לייט, בלי משקפי ערס בלי גורמטים עירום כביום הוולדו, או נכון יותר, כמעט כביום היוולדו שכן, כשנולד לא היו לו שערות על החזה, הגב, הידיים הרגליים ובעוד כמה מקומות שמקומם יפקד מאגדות ילדים. ואם הם לא גמרו, הם ממשיכים מאז ועד היום הזה באושר ובכושר. סוף דבר... הציידים לא קיבלו באותו הלילה קריאה לביקור בית. במאי עלום מרט שיערו. והאחים גרים, כל אחד לכיוון אחר התהפכו בקברם. וכך כולם נותרו מבולבלים מאז ועד היום הזה...
חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית