שירים

האיש ההוא

 

קצות אצבעותי נוגעות בקצות אצבעותיך שבקשו להניח עצמן

 על שפתותי

שיבשו .

הזמן שָחַק  אותיות

כן, גם את אלה שנגלו על לוח.

והאיש שנשא את הלוח

ניסר הקרשים

ונשאם על גבו,

דרך ארוכה

ימים רבים.

 הוא עשה זאת בשתיקה

 מנסה לעכל את קולות הלהג

להפכן למילים בעלות משמעות.

המשמעות בוששה לבוא.

גם אם רגע נדמה שהעבישה

נותרה חקוקה

על לוח ליבם של מאמינים רבים.

 

ואני מביטה בתמיהה באותו ההמון

מסרבת להיות בקהלם

מתרגמת באופן חופשי

אמירות שנאמרו ונפלו על אזני.

לא אוזן ערלה לי.

ערלת לבם דוחק בנפשי

לבחון

האם גם אחרי אלפים שנה  נותר

לב האדם

רע מנעוריו?

דברי ימי ההיסטוריה

לא הניעו בני מעיו של איש

לשנות את עורו

להיטיב את דרכיו.

כמו מאמר הנביא בימי נעוריו!

תגובות