סתם נערה - הסיפור -סוף דבר

הסיפור – סוף דבר

"אמנם אתה לא חייב ללכת צמוד לסיפור המקורי, אבל גם לא להתרחק ממנו כל כך".

המילים הדהדו בראשי, צחקתי, וכי למה לא לצחוק. שכבתי על מיטתי ובהיתי.

"למה לא להתרחק מהסיפור" – אמרתי  כשאני מביט על קירות החדר הקטן במוצב בו שרתתי.

"אני רוצה לברוח ממנו".

אני במדבר והסיפור רודף אחרי. בלילות אני מתהפך בשנתי, טומן ראשי בכר ומנסה לשכוח.

להתרחק , להתרחק, להתרחק ...

"אני  לא חייב ללכת צמוד לסיפור, אני לא חייב", היא אמרה. אבל אני הולך, בלבי אני הולך. אני רודף אחריו כמו מתוך ייאוש. כמו רוצה לעקור נגע, אבל אני יודע שאני לא יכול.

מוזר אמרתי לעצמי, הרי היו לפניה רבות שרצו בי, ישנן כאלו שרוצות  בי כעת.

"לא!" – אמרתי לעצמי.

גלים לבנים מתנפצים על סלעים וחוזרים להיות מים. שמים קודרים, מים גועשים וגשם...

היא יושבת על אחד הסלעים עטופה בצעיף לבן, מתנופף ברוח ועיניה מתחננות. עיניה דומעות.

היא כל כך יפה, כמו מלאך, והגלים מתנפצים ...

גם אני בוכה , באלוהים.

"והסיפור מה איתו ? כלום נשכח?" – הלב דיבר אלי .

אני צובט את ידי, מה זה , חלום?

הגלים גועשים כמו מתגרים באיתני הטבע.

 גשם זלעפות ניתך, היא על הסלע יושבת בלא נוע, דמעות זולגות מעיניה .

דמעה אחר דמעה  נעלמת במים הסוערים.

ואיפה אני?

האם אני מופיע כאביר על סוס לבן?

כמושיע? כמציל?

"צמוד לסיפור" – אני צועק ומכה באגרפי בקיר. ידי שותתת דם, אני מביט בדם שניגר  ובוהה...

אני לא מסוגל לנגב את הדם, למחוק את הפצע שנפער בליבי...

"חזור לסיפור" – אני אומר לעצמי.

אלפי פטישים דופקים במוחי . כלום .

איפה אני נמצא לעזאזל?

גלים גוברים  והים זועף, והיא  כאילו אומרת

" קח אותי מפה , אני שלך." והגלים..

איפה אני , אלוהים איפה אני?

למה קצרה ידי מלהושיע?...

הדמעות ניגרות מעיני כמו הגלים שמכים על הסלע.

"אני פה. את שומעת אותי?

צעקתי מהדהדת, ליבי מתנפץ לרסיסים .

והסיפור..

גלים מתנפצים בסלע כמו רוצים לקחת אותה איתם.

"אהוב,קחני מפה" – התחננה. והתחינה מתפשטת בגופי ובעצמותי.

"מלאך שלי, איה את ? אני בא , חכי לי"

כל גופי רוטט וזועק . הדם ניגר מהיד .

מאוחר מידי.

"צמוד לסיפור, צמוד לסיפור " – נשמעת זעקה.

מי זועק ? האם זה אני?

הגלים לוטפים את הסלע היתום , מתנפצים , חוזרים ומתנפצים.

על המיטה בחדר הקטן , על מיטת הדו קומתיים , באמצע המדבר,

אני שוכב ומביט בתמונה שלה . 

אני בוהה בתקרה , כאילו מתנתק מהמציאות . רק ריח של טוסט שרוף  מגיע לאפי

כאילו אומר  "אתה תתגבר . אתה תתגבר."

תם ונשלם.