יצירות אחרונות
התחלות וסופים (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (1 תגובות)
לנה /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (8 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (10 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
ימים נטולי חמלה (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -28/03/2024 07:01
בלי להבין שפתו (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -28/03/2024 06:38
בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים (8 תגובות)
שמואל כהן /שירים -28/03/2024 03:06
עמלקים עליך ישראל (6 תגובות)
צביקה רז /שירים -27/03/2024 23:41
סיפורים
סתם נערה - כמעט הסוףלקראת
הסוף באתי
להיפגש איתה, והפעם היא לא נשענה על המעקה .
קראתי לה , היא גם לא הופיעה. עמדתי מהורהר . "כדאי
לעלות" חשבתי . אזרתי אומץ ועליתי. נקשתי על דלת ביתה, וחיכיתי. אחותה פתחה לי
את הדלת, והסתכלה בי בפליאה. "היא הלכה לחברה, והיא תכף תחזור, תיכנס " – אמרה. נכנסתי בהססנות מה והתיישבתי על הספה בסלון של ביתם. "אפשר
להציע לך משהו לשתות?" – שאלה . "לא
תודה " עניתי . הרגשתי מחנק ויובש
בפה . "בעצם
אפשר כוס מים" – אמרתי. חצי
שעה חיכיתי. ואז היא הגיעה. כשראתה אותי, חייכה בפליאה. "אתה
מחכה הרבה זמן? אני נורא מצטערת" . "העיקר
שבאת" - עניתי . "רוצה
לראות את אלבום התמונות שלי?" – שאלה. "למה
לא , בשמחה ". – עניתי . ישבנו
צמודים , היא החזיקה את האלבום על ברכיה , וסיפרה את הסיפור של כל תמונה ותמונה. לבסוף
שלפה תמונה מתוך האלבום, ונתנה לי אותה . "קח,
ותשמור זאת למזכרת ממני" – אמרה. החלטנו
לרדת לטייל . שוב אותה שדרה , שוב אותם רחובות. הלכנו מחובקים . הרגשתי מאושר. "אתה
יודע " – אמרה . הבטתי בה בסקרנות. "אני
נוסעת בקיץ ללמוד בארצות הברית , לכן מוטב שניפרד" – אמרה מבלי להניד עפעף. נדהמתי. הורדתי
את ידי מכתפה, והיא כאילו צנחה בכבדות . בדרך חזרה לביתה ניסיתי לשכנעה לא לעשות
זאת. רציתי
שתישאר איתי . רק איתי. לא הצלחתי . הבנתי שזה הסוף. "מוטב
שניפרד כעת " – אמרתי. "כן,
גם אני חושבת כך" – אמרה. אחזתי
בידה . כמה רציתי לאמצה באותו רגע אל ליבי. "להתראות
!" – אמרה . "אתה
לא כועס, נכון? " גיחכתי
לעצמי. היא
הסתובבה, ונופפה בידה . נופפתי בידי, עד שנעלמה במעלה המדרגות אל ביתה. כשנעלמה פניתי לחזור, וחשתי מועקה. התחלתי
לרוץ, ורציתי לברוח מהסיפור, ממנה , ממני. "
לא , זה לא אמיתי , זה יעבור, זה חלום רע" – אמרתי לעצמי . התחלתי
לרוץ כמו מטורף. רצתי באותם שבילים, באותה שדרה . הרוח הצליפה על פני . הבנתי
שהכל אבוד. ידעתי שאיבדתי את מי שחשבתי שתהיה אהבת חיי. נשארו
הזיכרונות. זיכרונות על נערה יפה שהייתה לי. החיילים,
שאיתי בחדר, נשארו פעורי פה . "ואוחד
סיפור " – אמר אחד מהם. הסתכלתי עליו. שתקתי. "
אתה תמצא מי שהיא אחרת, שתאהב אותך באמת". ניסה חייל אחר לנחם אותי. "
אני יודע "- אמרתי . "אבל
את הסיפור אשמור למזכרת, אכתוב אותו במחברת השירים שלי". אמרתי לעצמי. הסוף מחר.. תגובות
גלי צבי-ויס
/
הנסיעה
/
30/06/2020 07:12
יום טוב צבי
/
תמונה למזכרת
/
30/06/2020 07:27
רחלי ג.
/
מתחיל להיות קצת עצוב
/
09/01/2021 09:44
התחברותתגובתך נשמרה |