"מה קורה לי, באמת התאהבתי?" ומה יקרה אם היא תפרש זאת לא נכון? דני לקח מגבון מקופסת המגבונים שעל שולחנו וניגב את אגלי הזעה שהחלו לבצבץ על מצחו.
הזמן זחל בעצלתיים, הוא הכין דוח חודשי למנכ"ל, ענה על כמה טלפונים, כתב מיילים לחברות בחו"ל אך הזמן לא עבר . בשעה ארבע החליט ללכת לביתו. הוא כיבה את המחשב, ונפרד משני המהנדסים שעבדו בצמוד למשרד שלו.
"אני קצת לא מרגיש טוב, אני הולך הביתה" אמר למהנדסים שהסתכלו בפליאה איך הוא עוזב את המשרד .
"תהיה בריא דני, שמור על עצמך" ענה משה אחד המהנדסים כשהוא תוהה מה הסיבה האמיתית שבגללה דני החליט להפסיק לעבוד ולחזור הביתה .
כשהגיע לביתו הלך להתקלח, ולאחר מכן נשכב על הספה שבסלון. כשהתעורר השעה היתה כבר שבע ורבע. במהירות נגש לארון הבגדים הוציא מכנסיים, חולצה וז'קט ספורטיבי, התלבש במהירות ונסע לדירתה של אירה. אירה כבר חיכתה בחוץ כשהגיע. מבעד לחלון הרכב ראה אותה, היא לבשה שמלה שחורה לאות האבל שהיא נמצאת בו. אספה את שערה הבלונדי ותפסה אותו בסיכה. היא נראתה יפיפייה . פיה היה מרוח באודם אדום עדין שהדגיש את יופי פניה.
"היי אירה , בואי תכנסי לאוטו" פנה אליה דני כשליבו הולם בפראות.
"היי, הגעת בדיוק בזמן, אני עומדת כאן בדיוק שתי דקות", לאן אתה רוצה שניסע? שאלה אירה כשהיא פותחת את דלת המושב שליד הנהג.
"כנסי, נדבר על זה" לחש דני. אירה נכנסה לרכב והתיישבה במושב שלידו. ריח הבושם שלה היה עדין והתפזר בחלל הרכב. דני חשב על מסעדה טובה והציע לנסוע לשם.
"תראה, חשבתי על זה , אני רק קמתי משבעה, לא כל כך נעים עכשיו ללכת למסעדה". אמרה והסתכלה על פניו הנאות של דני.
"אז מה את רוצה שנעשה"? שאל דני כשהוא מנסה למצוא תחנת רדיו שבה מתנגנים שירים שקטים.
"אולי ניסע לטיילת, נצפה בים , נשב שם על החוף ונדבר" ענתה והפנתה מבטה לרחוב בו נמצאת דירתה השכורה. היה זה רחוב שקט, בשעה הזאת נפש חיה לא נמצאה שם.
"רעיון טוב, ניסע לטיילת". ענה דני שהרגיש כי עול כבד הוסר מכתפיו. כך יוכל לרצות את אירה הרי ההצעה באה ממנה.
רבע שעה מאוחר יותר כבר היו בטיילת. דני החנה את מכוניתו בחניון שליד המלונות שברחוב הירקון.
הם פסעו זה לצד זו לכיוון הטיילת. הרוח הקרירה ליטפה את פניהם. דני הסתכל על אירה והיא עליו. שניהם שתקו, כשהגיעו לטיילת הם הלכו לאורכה, וכשהגיעו לספסל החליטו להתיישב. הם צפו בגלים השקטים שליטפו את החוף, אנשים בודדים נכנסו למים אך רבים צעדו לאורך הטיילת. דני הביט בעיניים פקוחות לרווחה בזוג מחובק שצעד ולא הפסיק להתנשק. בסתר ליבו היה רוצה שזה יקרה גם לו עם אירה. לאחר כמה דקות של דומייה פנה דני לאירה ואמר:
"תקשיבי אירה, מצאתי דירה בשבילך, שני חדרים לא רחוק מהקאנטרי, אבל המחיר מטורף".
"כמה הם רוצים"? שאלה אירה בסקרנות.
"ששת אלפים שקלים לחודש" ענה .
אירה לא ענתה, הביטה בגלים הלבנים שמלטפים את חוף וחוזרים חזרה לים. מבטה היה נוגה .
"אני לא מרוויחה כזה סכום, גם קצבת זקנה של אמא כבר לא תגיע יותר" אמרה לפתע. קולה נעשה חד ומתכתי. זה לא היה טון הדיבור הרגיל שלה.
דני הסתכל על אירה, העצב שלה נגע בו. הוא מתגורר בדירה מרווחת, אמנם שלושה חדרים אבל בהחלט זה מספיק לו. הוא לא ידע מה לומר. משום מה החליט לשתוק.
"אני רוצה לחזור הביתה דני" אמרה והפנתה את מבטה אליו. דני הופתע מהבקשה, וניסה לשנות את רוע הגזירה.
"בסדר אירה, אני מבין, אני ממשיך לחפש, יש עוד שלושה שבועות עד שתצטרכי לפנות את הדירה.
אני מבטיח לא תישארי ברחוב, תאמיני לי". קולו היה מתחנן משהו. הוא כל כך רצה להישאר איתה.
"אני מאמינה לך, אבל אני רוצה הביתה בבקשה". קולה היה מאד תקיף.
דני הסיע את אירה לביתה, כל הדרך שתקו. וכשעצר את רכבו בפתח הבית יצא מהרכב וחיבק אותה.
"יהיה בסדר, עד סוף בשבוע נמצא פתרון". דני ידע שאירה נסערת ורצה להרגיע אותה אך הוא בעצמו היה נסער.
"תודה", אמרה והסתובבה לכיוון דלת ביתה. דני עמד במקום והביט כיצד אירה נכנסת לביתה וסוגרת אחריה את הדלת. רגשות עזים של אהבה הציפו אותו.
"אני מוכרח למצוא לה מקום להתגורר בו ויהי מה" אמר לעצמו כשנכנס לרכב ונסע חזרה לביתו.
בבוקר כשהגיע לקאנטרי ניגש ישר למזנון. דני קפא על מקומו. המזנון היה סגור.
על הדלת היתה תלויה מודעה : המזנון סגור, אתכם הסליחה.
"מה, לא יכול להיות, מה עם אירה"? הרגשה לא טובה קיננה בו. דני ניגש היישר למשרדו של פיני.
המשרד היה סגור. דני פנה לפקידת הקבלה שישבה בכניסה לקאנטרי
"איפה פיני? שאל בקול רם.
"אני לא יודעת, אולי הוא מאחר היום" ענתה תוך כדי זה שהיא בודקת מי נכנס לקאנטרי.
"תגידי לו כשיגיע, שדני מחפש אותו בדחיפות" ביקש דני מהפקידה, דני היה מאד נסער.
