יצירות אחרונות
כְּמוֹ סַנְדָּלִים תַּנָכִיִּים (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -25/04/2024 17:33
ארבעה בנים (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (6 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (13 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
סיפורים
יום בחייםהוא
יצא בנסיעה אטית מהרחוב לכיוון העיר. בכביש לא נראו מחסומים וגם לא ניידות מהבהבות,
והוא התקדם לנסיעה מהירה יותר עד שהגיע לסופרמרקט. עכשיו נחה עליו שלווה, מעין
הכרה ששבה. עולם כמנהגו נוהג, גם אם אתה לא הולך לעבודה, גם אם מודדים לך חום
בכניסה. אבל לקראת הסוף, כשעמד מול מקרר ביצים לבן וריק, חשב שככה נראית מציאות
כשהיא מתחילה לנזול. הוא
ניכש עשבים בחצר הבית. האדמה הלחה של שלהי החורף היתה נדיבה וריחנית, והגבעולים הגבוהים
והגאים נתלשו בקלות. הוא מצדו היה מוכן להעביר כך זמן, עם שמש נמוכה שיודעת את מקומה
ועם שטף חדשות אפוקליפטיות ברדיו, שמרתקות אותך כמו סרט מלחמה. מדי פעם הטלפון
הנייד הפסיק את השידורים וחזר לתפקידו המקורי. שיחות עבודה למרות החופש הכפוי,
הילדים שכבר עזבו את הבית ועכשיו מתכנסים לארגון מחודש, וגם מכשיר חשמלי שהוזמן ואספקתו
תידחה עקב המצב. יש להם במקרר שלוש תבניות ביצים, ועכשיו זה נראה לו מעט מדי. רננה
יצאה להזמין אותו לארוחת צהריים ונעמדה לרגע. "כל כך יפה פה, אלוף אתה".
הוא הרים מבט. הוא העריך את מה שיש. הוא גם העריך שיזדקק לחצי יום רק כדי לאסוף ולפנות
את כל העשבים העקורים, אבל עכשיו זמן לא חסר. השמש
נטתה לשקוע כשקם משנת הצהריים. הטלפון האיר עם עוד משבר פוליטי ועוד שני מתים.
רננה ישבה מול הטלוויזיה והבית הריח ניקיון. עכשיו גם נלי היתה ערה, טרודה בין איסוף
ציוד לבין חיפוש נואש אחרי מידע - האם הגיוס שלה הולך לקרות בזמן. וככל שהתערפל
המידע היא הלכה ואבדה אל תוך קריאה חנוקה: "אין, אני לא נשארת פה, לא מעניין
אותי!". הוא רצה לחבק אותה. רננה חיבקה. בחצות
מזג לעצמו עוד קצת. הוא יירדם או לא יירדם גם בלי האלכוהול הזה שדופק לו את הגוף,
בוודאות. בגילו כבר מרגישים את זה, אבל בשעה הזאת הוא לא יפסיק פתאום להיכנע. הוא העיר
את הטלפון והטלפון האיר אותו. מישהו כתב שהמגיפה הזאת תשנה חיים של אנשים, הם ייהפכו
להיות יותר מוצפים, ממוקדים, מאותחלים. נשמות לכודות יצאו לחופשי, חיים משמימים
ייזרקו לפח, אהבות סוררות ירימו את ראשן. אם רק נשרוד. אם רק
נשרוד. תגובות
גלי צבי-ויס
/
המציאות מתחילה לנזול
/
27/03/2020 06:51
שמואל כהן
/
אם רק נשרוד
/
05/04/2020 17:09
יקיר (יקי) דסא©
/
תיאור מדויק של המצב..
/
11/06/2020 18:41
התחברותתגובתך נשמרה |